טאי צ`י - אמנות הלחימה

טאי צ'י – אמנות הלחימה

"... אדם המתרגל טאי צ'י לא אמור להשתמש בלימודיו כדי לפגוע באדם אחר, או בכל יצור אחר. הרעיון הוא להתנהל בעולם בצורה הרמונית, שלווה ושוחרת שלום..."
תירגול אמנות הלחימה, מפתח בתוכנו את יכולות הלחימה הנכונה, ואת הכלים להשאר באיזון מול הקרבות היומיומיים, הקטנים והגדולים

טאי צ'י - אחת משלוש אמנויות לחימה של קונג-פו פנימי. הביטוי "פנימי" כוונתו אמנות המפתחת עוצמה פנימית על ידי שימת-לב לתחושות פנימיות ולגורמיהן. זאת בניגוד לכוח השרירים, הקשחת הגוף ולימוד טכניקות, המתבצעים באמנויות לחימה חיצוניות, כמו קראטה. קונג-פו משמעו עבודה טובה, מצוינות המושגת על ידי מאמץ, למעשה כל דבר הנעשה היטב, מתוך הגישה הנכונה. התיאוריה של הטאי צ'י מבוססת על התפיסה לפיה היקום מורכב מ-YIN ומ- YANG – שני כוחות הופכיים הנמצאים באינטראקציה תמידית. טאי צ'י צ'ואן - מערכת הגנה עצמית המבוססת על היחס YIN-YANG. אמנות לחימה רכה, פנימית, המבוססת על הפילוסופיה הטאואיסטית. טאי צ'י נוצר על ידי שילוב של:
• פיתוח מיומנות וטכניקות לחימה
• עבודה על אנרגיות פנימיות
• פילוסופיה סינית (I-Ching)
העיקרון המרכזי בטאי צ'י הוא פיתוח הצ'י (Qi) - אנרגיית חיות, אנרגיה פנימית שמלווה ומאפשרת את כל פעולות הגוף והמחשבה - כמו עיכול, מחזור הדם, תנועה ומחשבות, בקיצור, הכל. מנקודת המבט של הרפואה הסינית, צ'י חזק ומאוזן הוא נקודת מפתח לבריאות טובה וחיות בכל רגע נתון. צ'י מושג על ידי תרגילים המשלבים נשימה, תנועה ושליטה מודעת בצ'י - צ'י קונג. החלק המרכזי בטאי צ'י הינו ה- form - רצף קבוע מראש ומדויק של תנועות, המשלב את כל ההעמדות והטכניקות של האמנות. ב- form התלמיד לומד להרגיש את התנועות הפנימיות שלו, את האנרגיה והאיזון. המטרה היא יצירת הרמוניה בין גוף ושכל (mind), בין המחשבות לבין המעשים שלנו. ללמוד לתת למחשבות להנחות את המעשים, וזאת על ידי תנועה באופן איטי ורגוע. הטאואיסט אומר לחפש רוגע בתנועה - האיטיות של התנועות הפיזיות בזמן התרגול נובעת משקט מחשבתי, שמאפשר לנו להתרכז בתרגיל.

לכל תנועה ותנוחה בטאי צ'י יש גם יישום לחימתי וגם משמעות אנרגטית. לכל דבר יש סיבה, כל תנוחה באה לתת תועלת לגוף. השגה של אפקטיביות מקסימלית מתוך רכות, זרימה, חוסר נוקשות. הערך "עשייה ללא מאמץ" בטאואיזם, מתבטא בתרגול הטאי צ'י. הכוונה היא שקיים אמנם מאמץ בכל רמות האישיות, אבל זהו מאמץ בכיוון הנכון, זוהי עבודה עם הדרך, עם הטאו, ולא נגדו. מציאת האיזון בכל רמות האישיות מתבטאת ביציבה נכונה ובתחזוקת הגוף הפיזי, במעבר אנרגיה תקין, בהירגעות, ריכוז ב"כאן ועכשיו" והשקטת המחשבה.

היות שטאי צ'י זה למעשה דרך חיים, הערכים והסמלים באים לידי ביטוי בכל מעשה. החל בקידה כלפי המאסטר, שמייצגת את השמש והירח, את ה-YIN וה- YANG, וכלה במקום התרגול - שטח פתוח, בטבע, עדיף ליד מקור מים זורמים. המטרה היא להגיע לחוסר נפרדות מהעולם, להתחבר לעולם שסביבנו במקביל לריכוז שלנו פנימה בעצמנו, וכן עבודה עם עצמנו ועם אנשים סביבנו, ולא נגד. התרגול דורש, ובכך גם מפתח, יכולת ריכוז, תשומת לב, הקשבה, התבוננות ודיוק. כמו בקרב הפנימי, אין לטאי צ'י מטרה נקודתית, לא קיים שלב שאליו נגיע ובכך נסיים את לימודינו. התרגול הוא תמידי, תמיד יש דבר-מה נוסף ללמוד, היבט נוסף שאפשר להכניס לאותו form שאנחנו עושים כבר שנים, גבול פנימי שאנחנו יכולים לפרוץ, משהו נוסף בעצמנו שהגיע זמנו להיכבש. כפי שמקרב לקרב הכלים שלנו מתחדדים, כך גם בתירגול. לתרגל טאי צ'י זה לחיות, ולחיות נכון.

כלי נשק בטאי צ'י
בשלבים מתקדמים של הלימוד, אחרי לימוד ה- form וטכניקות נוספות, יש העוברים ללימוד form עם חרב. קיומה של החרב רק מחדד עוד יותר את עקרונות הטאי צ'י. החרב מדגישה את הדיוק הנדרש, את החדות. המטרה קיימת, החוק כבר מוכר, אך מתוך הבסיס האיתן של האיזון. כמו הנר בו משולבים הלהבה והחלב, הלהבה הפורצת מעלה, והחלב שמספק את חומר הבערה, כעת ניתן לשלב בין הלהב הפורץ קדימה לבין הבסיס שמאפשר לו לפרוץ. הנפת החרב לא באה לפגוע ביריב, אלא לחדד את האוחז בה. שילוב חזק של הכוונה הנכונה, עם הבאה לידי מימוש. יתכן, כמובן, שיש מולנו יריב שאליו אנחנו מכוונים, ועדיין העבודה שלנו היא על עצמנו. כמו העבודה עם ה"גרזן הכפול" במיתוס של המינוטאור – מצד אחד עבודה פנימה, על עצמנו, ומצד שני, עבודה החוצה, כלפי העולם. עבודה פנימית, מעין השחזה של עצמי, במקביל ליישום החיצוני, השימוש בחרב כלפי היריב, במקרה הצורך. .

אם להיות מציאותיים - בשביל רוב מתרגלי הטאי צ'י, הידע שרכשו לא יעשה אותם שווי כוחות מול אויב חזק יותר, שלא לדבר על חמוש. אבל הטאי צ'י ייתן להם את המודעות והרגישות לזהות מצבי סכנה, ולהימנע מהם, את הרוגע והיכולת לחשוב בצלילות, במצבים שללא הטאי צ'י היו גורמים להם להיתקף באימה, ולאבד את היכולת לשפוט כראוי את המצב.

אנחנו מדברים על נסיון להגיע אל האידיאלים, לתת להם לבוא לידי ביטוי בחיינו, ועם זאת על כך שאנחנו יכולים לעבוד רק עם מה שיש לנו כרגע. לתת לדברים, לעצמנו, את הצורה הנכונה, כדי שהמהות הנכונה תוכל לבוא לידי ביטוי. תרגול הטאי צ'י נותן לנו מתודה מצוינת לעבודה הזאת, החל מהתרגול הפיזי, הפשוט עד כדי חזרה על רצף תנועות, וכלה בעבודה על איזון רמות האישיות - האנרגטיות, הרגשיות והמנטאליות. זוהי, למעשה, תחילתה של ההליכה בדרך – דרכו של הלוחם.

אדם המתרגל טאי צ'י לא אמור להשתמש בלימודיו כדי לפגוע באדם אחר, או בכל יצור אחר. הרעיון הוא להתנהל בעולם בצורה הרמונית, שלווה ושוחרת שלום. עם זאת, במקרה הצורך, יגיב אותו אדם בכל האמצעים העומדים לרשותו. הוא יפגע מתוך התגוננות, כי זהו הדבר שנכון לעשותו באותו רגע, זהו מימוש הצדק.

גם כשעליך לעמוד מול אויב, אתה עובד איתו ולא נגדו. אתה מתבונן בו ולומד אותו, את ההתנהלות שלו בכל ה רמות. בדיוק כשם שכדי להתגבר על משהו בעצמנו, אנחנו חייבים לעבוד איתו ולא נגדו. לתת לגוף הפיזי שלנו, לדוגמה, את מה שהוא צריך, לשלוט בו לא על ידי הפעלת כוח. כך גם בעמידה מול אויב חיצוני, אין הפעלת כוח אלא התבוננות, רכות וזרימה.

ישנם מורים הנוהגים לסיים כל שיעור בכמה דקות של עמידה שלווה. אחרי כל המאמץ במהלך השיעור, אנו מוצאים את המרכז שלנו, תחילה פנימה, בעיניים עצומות, ואחר כך בעיניים פקוחות, בשילוב עם הסביבה. ועם התחושה הזאת ממשיכים הלאה אל החיים, אל הקרב הבא.