פרשת השבוע "מסעי"

בס"ד

פרשת מסעי

פרשת מסעי מתחילה כספר זכרונות כאלבום תמונות בו אנו מדפדפים ורואים טיול גדול במדבר סיני. וכמו כל אלבום או ספר זכרונות בדף הראשון כתוב שמו של המחבר "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי יהוה". (במדבר לג/ב) ומדוע יש צורך להכין אלבום שכזה??
רבי תנחומא משווה כתיבה ללמידה, "ויכתוב משה" = כדי ללמֵד לדורות הבאים המסעות מזכירים לבני ישראל את האסונות מהם ניצלו ע"י הקב"ה והיה צריך להנציח את התודעה הזאת.
הרמב"ם בספרו מורה נבוכים מסביר כי הסיפורים והרשימות ,מפקדים או מסעות , הם חיוניים לא פחות מאשר המאורעות או ההלכות המוזכרים בתורה. יש צורך בפרטים אלו כדי לשוות לסיפור את מעמדו האותנטי. והרמב"ם מוסיף כי תזכורת זו אינה מיועדת לעם ישראל בלבד, אלא לעמים האחרים שחשבו כי בני ישראל טעו בדרך ולא ידעו אנה ילכו ככתוב "נבוכים הם בארץ"
(שמות יד/ב)
בהמשך האלבום לאחר שמות המחברים כתוב תוכן האלבום."אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ ". (במדבר לג/א)
באתר האינטרנט של חבד מצאתי מאמר מעניין בשם דו"ח חנייה ע"י ברוך משה מקמל ז"ל וכך כתב הוא : מדוע משתמש משה במילה "מסעי" בלשון רבים ולא מסע בלשון יחיד? נאמר 'מסעי' – מסעות הרבה. כי המלה 'מסעי' טומנת בחובה הוראה רוחנית לכל יהודי.
. המשנה בפרקי אבות (פרק ד משנה כב) אומרת
"על כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת:" והתורה אומרת:
"על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו"(במדבר ט/כג) . וההקבלה היא
על כורחך אתה חי = על פי ה' יסעו
ועל כורחך אתה מת = ועל פי ה' יחנו
כשנשמתו של היהודי עדיין מפעמת בקרבו עליו להמשיך במסע ולבצע את תפקידו בעולם. כשנשמתו תעזוב את העולם בסיום תפקידה, הרי שזוהי חניה על פי הקב"ה. במנוחת האדם מידי לילה הוא חווה בקטן את תחושת החניה, שעל פי הקב"ה היא רגע השבת הנשמה לאחר הסתלקותו מהעולם. אלא, שמידי יום מקבל האדם את האפשרות לתקן את מעשיו ולקבל החלטות טובות על התנהגותו בעתיד. בחייו יכול האדם להחליט כי את המסעות שנותרו לו, יעשה רק על פי הקב"ה.
במעיין חי (עלון של חבד) כתוב כאשר יהודי נמצא במצב רוחני מעולה, לא נכשל בעבירות, קיים מצוות, עזר ליהודים וקרבם לתורה, אסור לו להסתפק במעשיו אלו, להשאר ולחנות במצב זה. עליו ללמוד, משם הפרשה "מסעי" עליך לנסוע ולהתעלות ממצבך הטוב למצב טוב יותר, נעלה יותר!
בעבודת ה' אין להסתפק במה שכבר נעשה, אלא להוסיף ולהתעלות, להמשיך במעשים טובים – ותמיד להתקדם.
מסע בני ישראל במדבר הוא איפה מסע של התעלות רוחנית ויסעו ויחנו, ויסעו ויחנו, לבני ישראל ניתנו מ"ב (42) חניות הם חוו סכנות, וראו ניסים.
עם כל חנייה הם עלו שלב בסולם הרוחניות והמוכנות לקראת כיבוש הארץ. דור המדבר הלך לעולמו ונותרו רק הראויים להיכנס לארץ המובטחת.
וכאן מגיעים לתמונה האחרונה באלבום, תמונת פנורמה גדולה.
"ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד הדן: ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון: ואת הנגב ואת כיכר בקעת יריחו עיר התמרים עד צהר" (דברים לד/א-ג)
בני ישראל הגיעו איפה לארץ לאחר הגשמה רוחנית, ובשמחה רבה ככתוב, "והיה כי תבוא אל הארץ אשר אדני אלוהיך נתן לך " (דברים כו' / א') כדי להסביר פסוק זה עלי להעביר לכם שיעור קצר בדקדוק ב-וו ההיפוך. בתורה יש כלל דיקדוקי מעניין שהופך את זמני הדיקדוק באמצעות האות וו. המילה היה – שייך לעבר והמילה והיה – זה בעתיד.
המילה יהי- זו תיקווה לעתיד ותוספת וו הופכת את העתיד לעבר ויהי.
חז"ל אמרו על המילה והיה, שהיא מחוברת לשמחה ,ואכן הפסוק הנ"ל מתחיל "והיה כי תבוא אל הארץ" ההגעה אל הארץ היא דבר משמח באים לארץ ישראל בשמחה.
כי ישוב ארץ ישראל הוא קידוש השם. וכך כתוב בספר יחזקאל
(לו' / כ"ב-כ"ד) "כה אמר ה' אלוהים : לא למענכם אני עשה בית ישראל, כי אם לשם קודשי אשר חללתם בגויים אשר באתם שם. ..... וידעו הגויים כי אני ה' נאם ה' אלוהים בהקדשי בכם לעיניהם ולקחתי אותכם מין הגויים וקיבצתי אותכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם."
ומפרש רש"י ובאיזו צורה בדיוק מתכוון הקב"ה לקדש את שמו ? " ולקחתי אתכם מין הגויים"
הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א הסביר את פרשנותו של רש"י.
היציאה מקרב הגויים והעליה לארץ ישראל היא קידוש השם, ואילו המגורים בגלות הם חילול השם. ההסבר של רש"י בא על מנת שלא נטעה לחשוב שחילול השם היה החטא שגרם לגלות . חילול השם הוא עצם הישיבה בגלות, שכל העמים רואים כביכול את אוזלת ידו של הקב"ה, שאינו יכול להציל את עם ישראל. ועתה מכיוון שהקב"ה מציל את ישראל ומחזירו לארצו הוא מקדש בזה את שמו.