ילדים מלאכיים

"אמא את יודעת שכשהייתי גדולה הייתי במקום רחוק באנגליה"
אמרה הילדה בעלת העיניים הגדולות שישבה לצד אמה באוטובוס במושב מלפניי
האמא הסתכלה בחלון ובחוסר סבלנות ענתה לה
"תפסיקי עם הסיפורים האלה לא היינו באנגליה אף פעם!"
"לא אמא" ניסתה הקטנה להסביר" כשהייתי גדולה ,והיו לי 2 ילדים לא כאן, רחוק באנגליה"
"די מספיק" האם נזפה בה
הילדה הסתכלה עליי ובעיניה כמו ביקשה ממני עזרה והבנה
חייכתי אליה והנהנתי בראשי "נכון" לחשתי לה "זה היה מזמן מזמן"
ירדתי מהאוטובוס כשהלב שלי נצבט...
הילדה הרגישה ש"רואה הכל" נזכרה בחייה הקודמים ולא היה לה עם מי לחלוק זאת,
לו רק הקשיבה לה האם אולי יכלה ללמוד שיעור נוסף בחייה שאותה ילדה / מורה באה ללמדה
המורים הקטנים/ גדולים האלה מדוע איננו נהנים מהמתנות אותם הם הביאו עמם..?
בתקופת נעוריי ולאחר שהשתחררתי מצבא זכיתי להנות מהעולם הקסום הזה של הילדים
לא פעם ראיתי אותם משוחחים אם דמות "דימיונית" שנמצאת לידם אהבתי לראות אותם מתמלאים באושר ושימחה כשהם לא מפסיקים לצחקק בהנאה מהפגישה עם אותו החבר,
אך כאב לי לשמוע את ההערות המובכות של הוריהם שהגיבו עם גיחוך קל
"שוב אתה מדמיין? שוב אתה ממציא ?אתה יודע שזה לא קיים"
לעיתים שחשבתי לעצמי מדוע ההורים מגיבים כך, הם אינם אדישים ותגובותיהם נרגזות כאילו הילד העמיד אותם במצב של חוסר נוחות..במצב של פחד..
פעם באחת השיחות עם אם שבאה אליי לייעוץ היא אמרה לי " סיגלית הילד שלי מפחיד אותי"
"הוא מדבר כמו אדם מבוגר, הוא סיפר לי על חוויות מגילגולים קודמים וכמה פעמים שמעתי אותו מדבר עם אבי שנפטר" נפלא אמרתי בהתרגשות "ומה את עושה" שאלתי אותה
"אני הולכת. אני עושה כאילו אני לא שומעת אותו .זה מפחיד אותי"
מה ההורים בעצם מפחדים לגלות?
הצביטה בלב שחשתי מאותם המקרים באה מאותו מקום של הזדהות עם הילדים המדהימים האלה
גם אני כילדה ראיתי חשתי ודיברתי אם נשמות של נפטרים ומלאכים,
גם אני כילדה חוויתי את המציאות והעולם שמעבר
וגם אותי לא הבינו, גם אותי ניסו לשכנע שאני מדמיינת וגם עליי השליכו הוריי האהובים את פחדיהם.
איני שופטת את אותם מבוגרים אני רק מודעת כיום כמה הם מפסידים...
פעם אדם יקר סיפר לי ,שהרב שלו אמר שברגע שהוא רוצה לקבל תשובה הוא מזמן את בנו בן החמש והוא עוזר לו להחליט החלטות.
זה נפלא בעיניי ואני תוהה למה אנשים אחרים לא בוחרים ללכת בדרכו.
הפתיחות של הילדים לעולמות הגבוהים בשנים הראשות לחייהם היא עצומה
המרכזים האנרגטים הגבוהים שלהם (צארקת העין השלישית והכתר) פתוחים לרווחה,
והם מביאים איתם את כל הטוהר המלאכי,
לא סתם אנו מתמגנטים אליהם ורוצים לגעת ולחבק אותם...
לא סתם הם גורמים לנו לחייך,
לא סתם אנו מרבים לכנותם "מלאכים" כי אכן הם כך...
אז בואו פשוט נקשיב להם ללא פחד ובהבנה,
לא רק נגדל אותם אלא גם נגדל איתם,
בואו נגלה איתם ודרכם את העולם,
וניוולד מחדש...