כושר לגיל הרך

בעידן של ימינו בו רוב הפעילות הפיזית של ילדינו מסתכמת בלחיצה על השלט ובחירה בין הערוצים השונים לילדים (ויש הרבה מאלו - לולי, הופ, ערוץ הילדים ניקולודיאון ועוד הרבה שמות שאפילו אני כבר לא מכירה) דווקא בזמנים כאלה בה המדיה שולטת ,חשוב ורצוי לעודד את הילדים לפעילות פיזית כלשהיא.והגיל הרך הוא הגיל המושלם לעניין ,היכולות המוטוריות מתפתחות וכך גירוי של היכולות האלו יוביל להתפתחות טובה יותר וליכולות מגוונות.
קיימת זיקה בין פעילותו של הילד בשנים הראשונות ובין התפתחות מערכת העצבים שלו.ככל שהילד פועל בסביבה שיש בה גירויים, כך מתפתחת מערכת העצבים; וככל שיש התפתחות עצבית של המוח, הילד מנצל יותר את האפשרויות השונות שהסביבה מעניקה לו. ככל שהילד מנצל אפשרויות אלו, כן משתכללות המערכות הנוירו-פיזיולוגיות, התפיסתיות והשכליות, המאפשרות ביצוע של פעולות מורכבות יותר.
בשנותיו הראשונות של הילד חלה ההתפתחות המוטורית והגופנית שלו, הגוף הופך למוקד התעניינות בהיותו מעין בית המעניק ביטחון, מן הינקות הילד חוקר ומגלה פעילות תנועתית שתוך כדי תרגול ואימון משתפרת. שיפור המיומנות הללו מאפשרות לילד מידה גדלה והולכת של שליטה על גופו ועל המרחב.
התנועה ושכלולה מתבטאת בביצוע פעולות, כגון: אחיזה, תפיסה, זריקה, זחילה, קפיצה, ניתור, דילוג, גלגול, שמירה על שיווי משקל, שיפור התאום בין אברים שונים, שיפור יציבה וכו'. התנועה מאפשרת תחושות המגבירות את המודעות של הילד לגבולות גופו- ובכך מתייעלת התנועה במרחב, מתאפשרת התכנון של התנועה, בידוד התנועה של האברים השונים, תפיסת הכיוונים, והביצוע של תנועות מורכבות ביעילות.
באמצעות הפעילות התנועתית הילד מבטא סקרנות וחקרנות,שבלעדיהן לא תיתכן כל התפתחות שכלית. הילד המתנועע לומד לארגן מחדש את הידע שלו על העולם בצורה מורכבת יותר, בעזרת התייחסותו לנתונים רבים יותר הנדרשים להסתגלות למצב הנתון. בזמן התנועה הילד בודק חפצים שונים ולומד את תכונותיהם. הוא רוכש מושגים בסיסיים אלו:גודל, צורה ,צבע, מרחק, מהירות, זמן,כיוון וכו', ומפתח פונקציות חשיבה מתקדמות כגון: הסמלה, השוואה, הבחנה, מיון, הפשטה, הכללה, תפיסת קשר סיבתי, תכנון, חשיבה מסתעפת, מציאת דרכי פתרון וכדו'. הילד לומד להקשיב, לעקוב אחר הוראות ולהבין אותן.
הוא לומד להיות מרוכז ולהתעלם מגירויים שאינם רלוונטיים, הוא מפתח את הזיכרון לרצף של גירויים תחושתיים, שמיעתיים וחזותיים, הוא לומד לפתח בוחן מציאות על ידי הבחנה בין דמיון למציאות.
לפעילות התנועתית חשיבות רבה גם בתחום הרגשי, התנועה מאפשרת לילד תחושת שליטה הן על הגוף והן על חפצים בסביבה השליטה הזו מעניקה לו תחש של :"אני מסוגל לעשות דברים ". הילד מגלה יוזמה, עצמאות ואחריות באמצעות התנועה. המשימות התנועתיות עוזרות לילד לעבור מ"עיקרון העונג" לעיקרון "ההתחשבות במציאות" על ידי דחיית סיפוקים, התאפקות, עמידה בתסכולים, שליטה על התנועה, על הדחפים, על הרגשות, על המחשבות ועל ההתנהגות. הילד לומד להשקיע מאמצים ובו זמנית להעריך את המשאבים והיכולות שלו לעומת הדרישות הניצבות לפניו. הוא לומד להיות מודע למגבלות שלו ולסכנות האורבות לו בשל מגבלותיו אלו, הוא לומד להעז להתמודד עם מכשולים, להתגבר על חרדות ופחדים ולקבל סיכון מחושב.

בגיל זה הילדים לא סובלים מתסמין "אין לי כוח" שמגיע אליהם מאוחר יותר (ודרך אגב -אם הגיל הוא הולך וניהיה יותר גרוע), בגיל זה בדיוק הילדים צמאים לפעילות גופנית כלשהיא, כמובן שלכל ילד תחומי עיניין משלו. בימינו יש יותר ויותר חוגי התעמלות שונים וספציפיים לגיל הרך, ילד אחד יתעניין בקארטה ואחרת בבלט ואפילו התעמלות לגיל הרך בלי התמחות ספציפית תתרום רבות.
נכון שברוב גני הילדים בארץ ישנם חוגים של התעמלות לגיל הרך והדבר מבורך לאין שיעור אך חצי שעה פעם בשבוע היא ממש לא התשובה לפיתוח יכולות מוטוריות שמשלבות בחובן גם יכולות קוגניטיביות.
אז נכון שחוגים בעבר היו נחלתם של ילדים קצת יותר גדולים, אבל היום ככל שנקדים כך ייטב לילדינו כמובן בתנאי שהפעילות מהנה והילד רוצה ומשווע להגיע לחוג המבוקש.