העידן החדש של אומנויות הלחימה

שיטות כמו הקראטה, הקונג פו, האגרוף התאילנדי ושיטות דומות אשר מייצגות כל אחת תפיסה ייחודית ללחימה בטכניקות עמידה, הוכיחו על-ידי מבחני הזירות המודרניות את יעילותן מצד אחד ואת חסרונן הבולט בלחימה בטווחים קצרים מאד או בלחימה על הקרקע, מצד שני. לעומתן, שיטות האבקות כמו ג'ודו, היאבקות חופשית, יווני רומי וזרמים שונים של גיאוג'יטסו שהוכיחו יעילות בהיאבקות בעמידה והיאבקות על הקרקע מצד אחד הראו גם חוסר אונים בטכניקות חבטה בטווחים השונים מצד שני.

חוסר הפתיחות בעבר, בכל הנוגע לאומנויות לחימה, אפשרה ליחצ"ני השיטות השונות להבליט את יתרונות שיטתם ולהסתיר את חסרונותיה על-ידי הסברים מבלבלים. המפגש הפתוח בין אומנויות הלחימה דרך ערבי הדגמות וזירות לחימה פתוחות, שהחל להיות משמעותי במיוחד בתחילת שנות התשעים, פרץ את מחסום הבורות וחשף את האמת בכל הנוגע למה שנחשב לשיטה היעילה ביותר.

חיפוש אחר השיטה היעילה ביותר יכול לבלבל מאוד מתעניינים חדשים באומנויות הלחימה. אין סוף שיטות שמגיעות מאין סוף מקורות, מייצגות כל אחת תפיסת עולם ייחודית לה שנועדה בעיקר למכירת השיטה כמוצר. האמת היא, שלכל שיטה יתרונות וחסרונות מעצם היותה מייצגת גישה או תפיסה מסוימת.
התעמקות ואימון בקשת רחבה מאוד של שיטות מכל הזרמים המודרניים והמסורתיים הביאה את אלי-הו בנימין, מייסד "בי-דו-ריו זנדוקאי" למסקנה היחידה המתבקשת, בית-ספר המלמד שיטות לחימה מארבעת הזרמים השונים של עולם אומנויות הלחימה הוא זה שיקנה לחניכיו את כל הכלים הדרושים לכל התמודדות פיזית ואחרת.

מהם ארבעת הזרמים של אומנויות הלחימה

כאשר בוחנים אוביקטיבית את אומנויות הלחימה ניתן למצוא מכנה משותף לזרמים מסוימים והבדל מאחרים.

זרם ראשון
לכל טכניקות החבטה וההגנה, מכלל שיטות הלחימה בעמידה הנבחנות כיעילות, יש מכנה משותף עם הבדלים לא משמעותיים. קראטה על כל צורותיו היפני והאוקינאווי, סגנונות הקונג-פו ממנזרי השאולין והסגנונות שהתפתחו בחלקים שונים בסין, טקוונדו, קוקסול ושיטות אחרות מקוריאה, מואיי טאי, או אגרוף תאילנדי, ווייט וו דאו מוויטנאם וורמה קילאי מהודו ועוד רבים אחרים יחד עם האגרוף המודרני קיקבוקס סוואט ושיטות לחימה מודרניות אחרות. כל השיטות האלה, מאות במספר, נמצאות תחת מסגרת אחת שהיא לחימה בטכניקות עמידה, בכל השיטות יש שימוש בטכניקות הגנה וחבטה בידיים וברגליים דומות עם הבדלים במסלולים או בדרך בה מבצעים את הטכניקה, להבדלים אלא אין כמעט משמעות כאשר השיטה נבחנת כיעילה או לא, את אותן בעיטות או חבטות הידיים, ההגנות ועמידות המוצא השונות ניתן למצוא בשינויים קלים בכל השיטות.
בית-הספר שילמד בצורה נכונה את השיטה ויכוון את חניכיו ליעילות, יחד עם היכולת של החניך לבצע את השיטה ולהתאים אותה לסיטואציה הוא זה שיקבע את יעילותה.

זרם שני
בניגוד מוחלט לשיטות החבטה ישנם שיטות ההיאבקות השונות המוכרות יותר כמו הג'ודו, ג'יאוג'יטסו, היאבקות יוונית רומית, שוטפייט ופרו רסלינג. הפחות מוכרות הן שיטות שונות מסין והמון זרמים מודרניים של היאבקות כמו סמבו מרוסיה ועוד.
בכל שיטות לחימה אלה, מלבד אותן שיטות בהן ישנו שילוב של טכניקות חבטה עם ההיאבקות כמו השוטפייט והסמבו, הדגש הוא על לחימה בטווח קצר לצורך הפלה או הטלת היריב אל הקרקע והכנעה על-ידי חניקה או בריח. כאשר בוחנים את השיטות השונות ניתן למצוא מכנה משותף לכולן כמו צורות ההפלה, הריתוקים והבריחים.
השוני העיקרי, בדומה לשיטות החבטה, הוא בצורת הביצוע כמו בריח תוך כדי תנועה או בריח מתוך ריתוק. דגש על הפלת היריב דרך חגורת הכתפיים או דרך הרגליים.
גם בזרם זה של לחימה אין עדיפות של שיטה אחת על השנייה כשהיעילות היא תוצר לוואי של צורת הלימוד.

זרם שלישי
זרם זה של אומנויות לחימה קשור ללחימה על-ידי כלי נשק והוא שונה לחלוטין משני הזרמים הראשונים. גם כאן ישנו מגוון רחב מאוד של שיטות שהגיעו מהמזרח, סוגים של שיטות שונות בהם יש לחימה עם כלי נשק חדים, סכינים, חרבות וכידונים לצד כלי נשק כהים כמו מקלות קצרים, מקלות ארוכים ובינוניים, נונצ'קו שני חלקים ושלושה חלקים ועוד מגוון רב של כלים. בבתי ספר מקצועיים ככל שיהיו ניתן למצוא בדרך כלל כמה סוגים של כלי נשק הייחודים לשיטה. גם בזרם זה אין חשיבות לסוג כלי הנשק איתו לומדים ובאיזה שיטה נלמד החומר אלא לאותם עקרונות חשובים כמו צורת הלימוד והיישום האישי.

זרם הרביעי
השיטות הפנימיות או הרכות כמו טאי צ'י, בה גואה, שינגי,יחד עם צ'י קונג ומדיטאציות.
זרם זה של אומנויות הלחימה נתפס כעוף זר שהתברג בטעות לעולם הלחימה ולהרבה מתעניינים ששאבו את הידע שלהם מפרסומים, נתפסות האומנויות הפנימיות כתרגול לפיתוח יכולות אישיות שלאו דווקא קשורות ללחימה.
מקור השיטות האלו, הוא הרמה הגבוהה של האומנויות הקשות. בעבר, השתמשו באומנות הפנימית כאומנות המשלימה את האומנויות הקשות, יחד עם העשרה אישית, מחזור אנרגטי ומנטלי, חיזוק המערכת הפנימית של הגוף, הסגת רגיעה לאחר מאמץ פיזי ונפשי וכו'. כיום ניתן למצוא בתי ספר המלמדים שיטות פנימיות בלבד או שיטות פנימיות יחד עם קשות.
כאשר מדובר בקרב פיזי, אין לשיטות אלה בפני עצמן שום יעילות מול השיטות הקשות, יעילותן מורגשת היטב כאשר הן משולבות נכון עם הקשות.

בארבעת הזרמים של אומנויות הלחימה ניתן למצוא מאות שיטות, סגנונות ושילובים כאלה ואחרים. כאשר לכל אחד מהזרמים יתרונות וחסרונות . מתוך ראיה זו ב"בי-דו-ריו זנדוקאי" דוגלים בלימוד של ארבעת הזרמים.

כאמור, העידן המודרני חשף את השיטות השונות לקהל האוהדים והמתעניינים. מסגרות סגורות ואפילו סודיות החלו להופיע בתוכניות תיעודיות ובמופעי ראווה, הגישה הנוחה למידע חשפה את המתעניינים למידע עצום שלא נותן יותר מקום לטעויות.
למתעניינים בלימוד מקיף ולא חלקי של אומנות לחימה מומלץ לחפש את בתי הספר שמלמדים את ארבעת הזרמים בצורה מלאה (ולא טכניקות חלקיות) לפי שלבים לכדי שיטה אחת אולטימטיבית.

אלי בינימין
ראש בי-דו-ריו