סדנת כתיבה יוצרת בהנחיית שז

מרחיבים את עולמנו ומתקרבים אל עצמנו
סדנא אחרת לכתיבה יוצרת
מאת: שז

כשהתחלתי להנחות סדנאות כתיבה, לפני כשבע שנים, היה לי ברור שאני מתכוונת לעשות את זה אחרת: לא עוד סדנא גברית, תחרותית, שיפוטית, שממנה ייצאו חלק מהמשתתפים חוגגים עם זרי דפנה ואילו האחרים יזחלו פגועים אל מאורתם הסמוכה ללקק את הפצעים.
לא עוד סדנא בה יידרשו המשתתפים להדחיק את רגשותיהם על מנת להתייחס לטקסטים של המשתתפים רק באופן הגיוני, לוגי, קר.
לא עוד סדנא במקום מנוכר לאור ניאון שבו אנשים יחשפו את רגשותיהם ולבם בדפים שיביאו אבל יישארו מנוכרים זה לזה ברמה האישית.
לא עוד סדנא בה יתגמדו המשתתפים אל מול הסמכות והכריזמה של המנחה.
לא. אני ידעתי: הסדנאות שאני אנחה יתקיימו במידת האפשר במקום נעים, לאור נרות, קטורת, מזרונים, כריות, כסאות וכורסאות למי שמעדיף, האוירה תהיה טובה, נעימה, מכילה, אני כמנחה והמשתתפים נהיה בגובה העיניים, כקולגות, כשותפים לאותו מסע. איכשהו אצליח לעשות את זה. לא היה ברור לי כיצד. לא היה לי מודל ללכת על פיו. אבל לאורך הדרך, לאחר שלמדתי הנחיית סדנאות שירה, ולאחר שהתנסיתי בהנחיית סדנאות כתיבה רבות – שירה, פרוזה וסדנאות-נושא - נוכחתי שהדבר אכן אפשרי.

ליטופים ולא הצלפות
גם אני, כמו ג'וליה קמרון שכתבה את "דרך האומן", מאמינה כי אנשים ניזונים מליטופים, לא מהצלפות. על כן הדבר הראשון, הבסיס לכול בסדנאותיי: אוירה טובה כמידת האפשר, מכילה, תומכת, מאפשרת.
כיצד ביכולתי להיות אותנטית, להגיד את האמת, לא "למרוח", ובאותה העת להיות עדינה ולא לפגוע באדם שליצירתו אני מגיבה?
כיצד ביכולתי להיות עם העיניים פנימה, קשובה אל עצמי במקסימום האפשרי, כפי שנדרש מיוצר, ובכל זאת להיות גם, בה בעת, במירב הקשב והעדינות החוצה, אל שאר המשתתפים?
משימות בלתי אפשריות לכאורה אותן אנו בודקים ואיתן מתמודדים בסדנת הכתיבה שאני מנחה.


לשחרר חסימות
לי, כמנחה, יש שלוש מטרות מרכזיות:
מטרה אחת היא לתמוך ולסייע לכל אחת ואחד מהמשתתפים לקדם את מטרותיו. כל אחד מגיע עם מטרות אישיות. יש מי שירצה פשוט לכתוב כדרך של תקשורת עם העצמי, יש מי שירצה להתחיל לפרסם, מי שירצה להשתחרר מחסימות כתיבה, מי שירצה לפגוש רעים כותבים בדרך הבודדה של הכתיבה, ועוד ועוד.
הזדמנות טובה לתמוך ולקדם את מטרותיו האישיות של כל אחד מהמשתתפים/ות היא במסגרת הפגישות האישיות. מדי שבוע אני נפגשת ברצף, בכל פעם עם משתתפ/ת אחר/ת. זהו זמן שיכול להיות מיועד לשיחה, להקשבה שלי, או לעבודה אישית אחת על אחת על טקסטים של המשתתפ/ת.
מטרה שנייה היא לשחרר חסימות, לפתוח מעצורים, להזרים את החומרים שנמצאים בפנים, לאפשר להם לצאת. זאת עושים בכמה דרכים. דרך אחת מתרחשת כמעט מאליה כאשר הקבוצה תומכת, מכילה, מאפשרת, חממתית, נעימה. דרך אחרת היא באמצעות תרגילי וטכניקות כתיבה שונים ומזרימים כגון כתיבות רצף, ודרך נוספת היא באמצעות עיסוק בנושאים שקשורים לתת-ההכרה כגון חלומות.
מטרה שלישית היא להתרחק קצת מהטקסט שאני עצמי כתבתי, ובאמצעות הידע שאנו רוכשים ומפנימים במהלך הסדנא, לראות אם וכיצד ביכולתי להיות העורכת של עצמי: איפה כדאי להשמיט מלה, אולי להעביר פיסקה ממקם למקום וכולי.


ומה עושים תאכלעס בסדנא?
עוסקים בטקסטים של המשתתפים - בעדינות ובאופן שמסייע הן לכותב והן למי שנותן את המשוב להיות יצירתי יותר ולהחכים; עוסקים בטקסטים של סופרים ומשוררים אותם אני מביאה, ומעת לעת מביאים גם המשתתפים. לעיתים מעמיקים בהם על מנת להבין כיצד נוצרו טקסטים חכמים, משפיעים, מרגשים ומה אני ככותבת יכולה לקחת מהם, ולעיתים "משתמשים" בהם כמעוררי השראה; מתנסים בתרגילי כתיבה ובטכניקות כתיבה; עוסקים בנושאים, בבעיות, בשאלות שעולות מתוך המשתתפים; עוסקים בטקסטים שכתבו אנשי ספרות, אומנות ופסיכולוגים אודות מעשה היצירה, ובעיקר –
מרחיבים את עולמנו והולכים וקרבים אל עצמנו.


shez@bezeqint.net