לעיתים, מתוך רצון טוב אנחנו משבחים את ילדינו. מסתבר שהתוצאה היא לא תמיד טובה עבור הילד. מדוע ואיך לעשות אחרת במאמר זה
נכון, לא נפלתי על הראש, הפסיקו לשבח והתחילו לעודד! ממשפט זה ניתן להבין שעידוד איננו שבח.
הורים רבים, בתום לב ומתוך כוונה טובה משבחים את ילדיהם ואינם מבינים מדוע השבח אינו מדרבן ליוזמות נוספות ולעיתים אף גורם לרפיון וחוסר מוטיבציה להמשיך ולהשקיע.
אם כך הורים יקרים, הפסיקו לשבח את ילדיכם והתחילו לעודד.
ממשפט זה ניתן להבין שעידוד איננו שבח לכן אדגים ואסביר מה ההבדל בין עידוד לשבח.
* את מי אנו משבחים בד"כ- את המצליחים כמובן, ומיהם הזקוקים לעידוד – דווקא הנכשלים!
עצם ההצלחה מהווה עידוד להמשך עשייה, אך חשוב מאוד לעודד לא רק בתנאי שמצליחים אלא גם כשנכשלים כי מי שנכשל זקוק במיוחד לעידוד. השבח ניתן לעבודה מוצלחת: "קיבלת מאה בחשבון, כל הכבוד". העידוד ניתן גם כשהילד לא הצליח במשימה ומתייחס להשקעה ולמאמץ: " אנחנו מעריכים את המאמץ שהשקעת, לא נורא אם נכשלת במבחן, אנחנו מאמינים שתשתפר עם הזמן "
* השבח עלול להחליש את הביטחון העצמי עקב החרדות והלחץ מפני הציפייה שבפעם הבאה לא תהיה הצלחה וזה עלול להוביל להימנעות מעשייה. העידוד לעומת זאת נותן לגיטימציה לכישלון ומאפשר התנסות והפקת לקחים, מחזק את הביטחון העצמי של הילד היודע שמעריכים אותו גם אם הוא לא תמיד מצליח.
* השבח טומן בחובו את הציפייה התמידית לשמור על רמה גבוהה ומהווה תנאי. בשבח יש מסר שזה התנאי שצריך להתקיים כדי שהילד יתקבל ויוערך. העידוד לעומת זאת לא מעמיס דרישות גבוהות שאינן ברות השגה, העידוד מאמין בהתקדמות בצעדים קטנים ובקצב האישי של כל פרט.
* השבחים מתייחסים ל"עושה" לדוגמה: ""אתה מנגן נהדר", ואילו העידוד מתייחס למעשה: "הנגינה שלך מאד נעימה לאוזניי".
* פעמים רבות כשמשבחים אפשר לתפוס זאת כצביעות, זיוף או מניפולציה, העידוד לעומת זאת מעורר אמון. העידוד ניתן בכנות רבה ובמיוחד כאשר מפרטים ומשתמשים במשפט "ואני אגיד לך למה", זה נותן הוכחה על מה מתבסס העידוד. לדוגמה:
"בציור שלך השתמשת בצבעים מאד... וכו' ….."
* לעיתים שבחים מתקבלים במבוכה או באי נוחות, מקבל השבח מרגיש נחיתות לעומת נותן השבח משום ששבח הוא שיפוט.
* שבח מוביל לתחרותיות בעוד שעידוד מוביל לשיתוף פעולה והרי אין כמו עבודת צוות ערובה להצלחה.
העידוד נימדד עפ"י התוצאה, העידוד הוא כל מה שיוצר שינוי בעמדות של מקבל העידוד כלפי עצמו, משפר את דעתו על עצמו, ומחזק את בטחונו העצמי של הילד משום שהוא יודע שאוהבים אותו גם אם הוא לא מצליח. העידוד מגביר את הביטחון בכוחותיו ומביא אותו למסקנה שהוא שווה ערך כפי שהוא. השפעת מילות העידוד היא כמו תוספת אנרגיה. ילד המרגיש מעודד יהיה בעל רצון ומוטיבציה גבוהה יותר לתרום ולהיות מועיל.
עידוד זו אמנות וכדי לעשות זאת נכון - צריך ללמוד!
כדי לעודד בצורה הנכונה צריך:
להביע הערכה בלי "אבל…"
לתת אמון
להיות אופטימיים
להיות כנים
להיות עקביים
לראות את החיוב
לכבד
להקשיב
לשתף ולהתייעץ
מדוע כל כך קשה לנו לעודד? כבר מילדות לימדו אותנו לפחד מכישלונות ושגיאות, לא נתנו לנו להתנסות ולטעות, הצביעו על חסרונותינו וחולשותינו והטעינו אותנו פחדים ורגשי נחיתות ונטעו בנו את ההרגשה שרק אם נהיה מושלמים נהיה בעלי ערך. וכך, בתרבות שלנו, למרות הצורך הרב בעידוד אין אנו יודעים לעודד את עצמנו ואת האחרים, אך אנחנו טובים מאד בלייאש.
עידוד הוא המפתח בעבודה עם אנשים, המפתח לצמיחה ולשיתוף פעולה, המפתח להרגשת השייכות וגאוות היחידה, כולם זקוקים לעידוד כמו לאוויר מים ומזון.
אדם שאיננו מעודד לא יכול לעודד אחרים לכן חשוב שכל אחד ידע לעודד קודם כל את עצמו, ייתן לגיטימציה לרגשותיו, ידע לפרגן לעצמו ויהיה לו את האומץ להיות בלתי מושלם.
לכן הורים יקרים בפעם הבאה לפני שאתם משבחים את ילדיכם עצרו רגע וחשבו!
המעונינים להשתתף בקבוצות הורים מוזמנים לפנות
ציפי גלזר M.Sc התנהגות תדמיתית בעסקים ובחברה
טלפון: 8949848-09 נייד: 2551793-052
tzipi09@bezeqint.net יעוץ אישי והזמנת סדנאות בכל הנושאים הקשורים להופעה חיצונית, תקשורת בינאישית ומיומנויות חברתיות.