התמודדות עם חרדות דרך החיבור לילד הפנימי

חרדה דרך ההסתכלות ממקום של הילד הפנימי/ אלה ארנון


אתם עומדים לבצע משימה שחשובה לכם כמו ראיון עבודה או מבחן חשוב. הדופק עולה, הזיעה מתגברת ואתם לא מצליחים להביא את עצמכם לידי ביטוי. המשימה שכה רציתם להצליח בה לא עלתה יפה. לחלופין, אתם חווים התפרצויות של חרדה באופן בלתי צפוי ובטוחים שאתם מצויים בעיצומו של התקף לב. מה עושים? כיצד מתמודדים?

הפרעות חרדה הן הסוג הנפוץ ביותר של בעיות נפשיות הפוגעות במבוגרים. 5 עד 10 אחוזים מהאוכלוסייה סובלים ממנה בעוצמות שונות. רוב האנשים עוברים לפחות תקופה אחת בחיים המאופיינת ברמת חרדה גבוהה, גם אם היא אינה מאובחנת.

חרדה הנה תגובת חירום של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. החרדה מתעוררת עקב הציפייה לסכנה כללית ואינה ממוקדת בגירוי ספציפי לעומת פחד-פוביה הנובע מסכנה ממוקדת (כגון פובית נחשים). תחושות החרדה והפחד מלוות פעמים רבות בדפיקות לב מואצות, הזעה, דפיקות לב, תחושת חנק, כאב בחזה, כאב בטן ושלשול.

ישנם סוגים רבים של פוביות וחרדות. הסוג השכיח ביותר (כ-10% מהאוכלוסיה) הנו חרדה או דאגנות כללית (Generalised anxiety). התסמונת מאופיינת בכך שהאדם הסובל ממנה נמצא בחרדה רוב ימות השבוע וסובל מעצבנות, עייפות, קשיי ריכוז, מתח שרירים והפרעות בשינה. סוגים נוספים של חרדות הנם: התקפי חרדה (מאופיינים בהתקף חד של חרדה המלווה בתסמינים גופניים ספציפיים כגון דפיקות לב, לחץ בחזה, הזעה, סחרחורת) הפרעה פוסט טראומטית, הפרעה טורדנית כפייתית, והיפוכונדריה. קיימות גם פוביות ספציפיות כגון: פוביה חברתית, פובית נחשים, פוביה ממקומות סגורים (כמו מעליות) ועוד.

מקובל לחשוב, כי הגורמים לחרדה הנם גם סביבתיים (אירועי חיים, התנסויות קודמות, האקלים הרגשי בסביבה בה גדל האדם ועוד) וגם פיזיולוגים (תורשה, תהליכים כימיים במוח וכדומה).

ניתן לסייע למרבית האנשים הסובלים מחרדה באמצעות טיפול מקצועי. ישנן גישות מקצועיות שונות לטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. גישה פסיכולוגית אחת היא הגישה הדינמית. לפיה, חרדה מהווה סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר. לפיכך, יש צורך בטיפול פסיכודינמי ארוך טווח כדדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז החרדה תעלם. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגנטיבי- התנהגותי ממוקד וקצר מועד. טיפול מסוג זה מתמקד בשינוי ההתנהגויות היומיומיות של האדם ובמחשבותיו.
הגישה הרפואית- תרופתית מתמקדת בכך שנוצר חוסר איזון כלשהו, שניתן לתקנו באמצעות תרופה. גישה זו אינה מתייחסת לגורמי החרדה.

גישה נוספת לטיפול בחרדות הנה הגישה החווייתית המשלבת כלים של דמיון מודרך, כתיבה, שימוש באומנויות הצבע, התנועה והפסיכודרמה. גישה זו מתמקדת בעיבוד רגשות ותחושות ובהתנסות ויצירה של חוויות מתקנות כאן ועכשיו. במאמר אתמקד בזרם מתוך הגישה החווייתית המתייחס לעבודה עם הילד הפנימי.

אריק ברן, שעמד מאחורי תאורית הניתוח העיסקתי (transactional analysis() הוא הראשון שדיבר על הילד שבתוכנו. הוא התייחס ל"מצב האני של הילד" המכיל בתוכו את הילד הספונטני, הפלאי והטבעי ואת הילד הפגוע. הילד הספונטני מבטא חלקים ספונטנים באדם כגון: צחוק טבעי ומשוחרר, מעשי שובבות, יצירתיות והתפעמות. לעומתו, הילד הפגוע (או הילד המסתגל) בא לידי ביטוי בהתקפי זעם, נימוס וצייתנות מוגזמים, בעיות בזוגיות ובהורות, התמכרויות, התנהגות מניפולטיבית ועוד. ילד קטן מפנים מסרים רבים מבית הוריו. מסרים כגון: אסור לכעוס, אסור לבכות, ואסור לצחוק בקול רם, מוטבעים בתוך הילד. הוא לוקח על עצמו מסרים אלה כדי להישרד מבחינה רגשית. מסרים מופנמים אלו קובעים את הגרעין הקשה של מערכת האמונות הפנימיות של האדם.

הילד הפגוע שבנו, אוגר בתוכו רגשות מודחקים רבים. הרגש עליו מוטלים האיסורים הרבים ביותר הנו הכעס. המסר הסמוי שעובר במשפחות רבות הנו: "אם תכעס זה יהרוג את אמא/אבא", "רק טפשון תמיד כועס", "ילד טוב לא כועס" ועוד. הילד מפנים מסרים אילו בצורה כל- כך חזקה, כך שבתור מבוגר הוא פועל לפיהם באופן אוטומטי. רגש מהווה סוג של אנרגיה, כך שרגשות מודחקים מהווים אנרגיה עצורה שאינה באה לידי ביטוי. על מנת לשמור על האנרגיה המודחקת קיימים מנגנוני ההגנה הידועים כגון: הדחקה, הכחשה ורציונליזציה. הבעיה נוצרת כאשר על מנגנונים אילו מוטל עומס כבד ואז האנרגיה הרגשית המודחקת פורצת באופן בלתי נשלט. אחד הביטויים הבולטים לכך הינה החרדה. חרדה מהווה מעין פעמון אזעקה של הגוף הבא לומר "עצור, אינני עומד יותר בעומס". כאשר קול זה מודחק החרדה איננה נשלטת ואף עלולה להתגבר. אפשר לדמיין זאת באמצעות תמונה שבה הילד הפנימי זועק לעזרה, עומד על רגליו האחוריות ומשווע לתשומת לב והקשבה.


כיצד למעשה ניתן להתמודד עם החרדה ע"פ המודל של הילד הפנימי? המטרה הטיפולית היא להקטין את שליטתו של הילד הפגוע ולהרחיב את מקומו של הילד הפנימי הפלאי.העבודה הטיפולית מתמקדת בהיכרות והתיידדות עם הילד הפנימי הפגוע. האדם לומד ליצור דיאלוג פנימי עם הילד ולקבל אותו. קבלה זו מאפשרת לאדם לפתח בתוכו חלק הורי , התומך בילד הפנימי הפגוע. האדם פחות עסוק בהאשמה ובאכזבה מהוריו ופנוי יותר לגייס את התמיכה מבפנים. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי באמירה פנימית של האדם לילד הפנימי :"אתה מרגיש בודד ועזוב, אני מבין אותך. אני נמצא כאן כדי להגן עליך. אני אוהב אותך בכל מצב". תהליך זה מעצים ומגדיל את מקומו של הילד הפנימי הפלאי. פתאום אדם יכול למצוא את עצמו משוחרר יותר, שמח יותר, ויצירתי יותר. כל האנרגיות שהושקעו בשמירה על הילד הפנימי במחבוא מותמרות לאנרגיות של צמיחה ועשייה.

העבודה הטיפולית מתרחשת בשני מוקדים עיקריים: ייעוץ פרטני ועבודה קבוצתית. הטיפול מתמקד בחשיפת הקול הרגשי באמצעות כלים כגון: כתיבה אינטואיטיבית, פסיכודרמה, ביבליותרפיה, קלפים, תמונות, ריקוד אינטואיטיבי ודמיון מודרך. כלים אילו מאפשרים לעקוף את הרציונל, החוסם פעמים רבות העלאת תכנים רגשיים אותנטיים. על מנת להמחיש את הגישה אתאר מקרה טיפולי אחד. רינה (שם בדוי), סטודנטית כבת 20, סבלה מהתקפי חרדה חמורים. לפני כן היא חיה חיים שגרתיים ללא בעיות מיוחדות. התקפי החרדה צצו באופן פתאומי ובלתי צפוי. באותה תקופה החלה את לימודיה האקדמאים במחלקה לפסיכולוגיה. רינה הגיעה אלי מבוהלת לחלוטין וסקפטית לגבי הסיכויים לשיפור מצבה. במהלך הטיפול רינה הצליחה להתחבר באופן הדרגתי לילדה הפנימית שבה. באחת הפגישות היא הביאה תמונה שלה מילדותה. בהתחלה היא דיברה בשם הילדה: "אני כועסת ולא יודעת למה. אני לא רוצה שאף אחד יהיה איתי". שאלתי את הילדה: "מה באמת היית רוצה עמוק בפנים" רינה פרצה בבכי ואמרה "הייתי רוצה חיבוק ותשומת לב וקשה לי לבקש ישירות". הנחיתי את רינה לדבר אל הילדה מתוך מקום של המבוגרת שבה. היא פנתה לילדה: "אני כועסת עליך שאת מסתגרת בחדר ועושה פרצופים ולא אומרת לי מה קרה. אני רוצה שתאמרי לי בדיוק מה את צריכה" בהמשך הדיאלוג הטון של רינה התרכך והיא יכלה להבטיח לילדה שהיא תקבל אותה כמו שהיא,ותהיה מוכנה להיות בשבילה ולתמוך בה. ה"ילדה" נפתחה יותר והסכימה לבקש תשומת לב כאשר היא צריכה. במהלך הפגישות הטיפוליות התפתח והתחזק הדיאלוג התומך עם הילדה. רינה הרגישה משוחררת יותר והתקפי החרדה נעלמו בהדרגה.

כאדם וכמטפלת, אין התרגשות גדולה יותר מלחלוק במסע עם מטופל, המגלה את הילד הפנימי בתוכו. בתהליך זה אני שותפה לעצב, לכעס, לבכי, לשחרור, לניקיון הפנימי ,להתרגשות ולשמחת הגילוי. ככל שמתרחב המקום של הילד הפלאי בקרב מטופלי, כך גדל הילד הפלאי שבתוכי.
אסיים בציטוט של ג'ק צ'סטרטון: " הידע מאיר חדרים נשכחים בבית האפל של ילדותנו. עכשיו הבנתי, כיצד אני יכול לחוש געגועים הביתה, למרות שאני נמצא בבית".





הכותבת הנה יועצת חינוכית M.A בעלת קליניקה לייעוץ אינטגרטיבי בראייה הוליסטית ליחידים, משפחות וזוגות. מטפלת בגישה החוויתית דרך יעוץ אישי ועבודה קבוצתית.
Ella_arnon@walla.com