טיפול בחרדה.

השדים בקופסא השחורה

מאיר נכנס לחדרי בצעדים כבדים. הוא התיישב על הספה מולי בשתיקה. "אני מקווה שתוכלי לעזור לי", אמר כעבור מספר שניות, מבלי להישיר לעברי מבט.
"אני לא מצליח להירדם בלילות, המחשבות הורגות אותי. הן כמו שדים שקודחים לי במח ללא הפסקה ואני לא מצליח להשתיק אותם. הלוואי והיה לי מתג הפעלה, שבעזרתו הייתי יכול לעשות זאת. אני לא יכול להמשיך כך יותר. אני לא יודע אם בכלל אפשר לעשות עם זה משהו. ידידה שלי שהייתה אצלך בטיפול אמרה לי שעזרת לה להתמודד עם המחשבות, אבל לי, שום דבר לא יעזור, זה כבר נמשך הרבה זמן".

דבריו הכנים של מאיר נגעו מאוד לליבי. רבים מהמטופלים חשים, כי הם חריגים בכאבם ובעייתם לא ניתנת לפתרון ממשי. חלקם ספגו כישלונות כאשר ניסו לטפל בבעיה בדרכים שונות, בכוחות עצמם או בעזרת חברים ואנשי מקצוע. עמוק פנימה מקנן ה"ספקן" הפנימי האומר לנו: "במקרה שלי זה לא יעבוד". הספקן הזה שומר ומגן עלינו מפני אכזבות ומוריד בצורה משמעותית את ציפיותינו. בצד ה"ספקן" קיים, אצל המגיעים לטיפול, גם "קול התקווה". זוהי האמונה שאולי בכל זאת יש לי סיכוי לשפר את מצבי ואת איכות חיי. לעיתים "קול התקווה" מכוסה בשכבות רבות של צער, תסכול וספקנות ונדמה כי אבד לחלוטין. אחת המטרות בטיפול היא, לחשוף בהדרגה את "קול התקווה" ולחבר את האדם מחדש לכוחותיו הפנימיים.

בהמשך דבריו התגלה כי, מאיר בשלהי שנות ה-40 לחייו,לומד באוניברסיטה בפקולטה להנדסה. הוא עבד במשך שנים רבות כמנהל חשבונות והחליט לעשות הסבה מקצועית ולהגשים את חלום חייו בתור מהנדס.
הקשיים בהירדמות ובשינה החלו בשנה הראשונה ללימודיו, כתוצאה מחרדה סביב הלימודים.
"מאיר, הקשיים שאתה מתאר אופייניים לתקופות מעבר, במיוחד כאשר השינוי מתמקד בשאיפה כה מהותית בחייך. הפרדוקס הוא שככל שאתה רוצה ומתאמץ יותר המטרה מתרחקת ממך, וכל מה שצריך לעשות זה דווקא לשחרר, להרפות ולמצוא את נקודות האיזון. הבשורות הטובות הן שניתן להתמודד עם הקושי תוך פרק זמן סביר ולשפר את איכות חייך בצורה משמעותית. אני אלווה אותך ואהיה איתך בתהליך". הארשת המפוחדת והספקנית שעל פניו התרככה במקצת.

במהלך הפגישות קיבל מאיר כלים התנהגותיים להתמודד עם החרדה ועם קשיי השינה. הוא למד לקבוע לעצמו סדר יום המאפשר לקחת פסקי זמן מהלימודים ולעסוק בפעילות גופנית, שמנו דגש על תזונה נכונה ועל תרגילי הרפיה, המסייעים מאוד במצבי חרדה. עם זאת, הצעד החשוב בעבודה עם מטופלים הסובלים מחרדה הינו העבודה על זיהוי המחשבות הלא רציונליות (ה"שדים" לדבריו) ומציאת חלופות חשיבתיות. במהלך הטיפול איתרנו מחשבות כגון:" אני חייב להצטיין בלימודיי, אחרת אין לי עתיד" ,"אם לא אצליח הסביבה לא תקבל אותי ואחשב לכישלון" ועוד. ביחד עם מאיר,מצאנו מחשבות חלופיות, אשר ישקפו את צרכיו ואת המוטיבציה שלו להצליח, אבל לא תהיינה קיצוניות ומלחיצות. נגענו גם בציפיות ובשדרים שהועברו למאיר כל חייו מצד משפחתו. כמו כן השתמשנו בעבודה עם הדמיון על מנת לחבר את מאיר לרצונותיו ותשוקותיו האמיתיים ולעשות ההפרדה בין מה שחשוב לו באמת לבין מה שהסביבה מצפה ממנו.

כעבור עשרה מפגשים טיפוליים ניכר היה כי מאיר מצליח לשחרר אמונות קודמות שהגבילו אותו, להיות מחובר יותר לעצמו ולמצוא את האיזון בין הלימודים לבין תחומים אחרים בחייו. רב הזמן הוא נרדם בקלות יחסית, ובפעמים אשר התקשה להירדם נעזר בתרגילי ההרפיה וקיבל זאת בהבנה.
האם השדים עזבו את מאיר? אולי, הם עדיין קיימים עמוק פנימה, אך כמו שמאיר אמר בסוף הטיפול: "כעת יש לי מתג הפעלה פנימי שמצליח להפעיל ולכבות את השדים שמתרוצצים לי בראש ואני משתמש בו כרצוני."