טיפול בחרדה דרך דימיון מודרך.

רודפת אחרי זאבים

"אני מבקשת ממך לטפל בי, רק את תוכלי להבין אותי ולעזור לי, בבקשה..." אמרה סיגלית בהתרגשות לאחר שנכנסה בסערה והתיישבה על הכיסא. פנייתה הנרגשת והכנה גרמה לי לחבב אותה באופן מיידי. האמון והאמונה, שנבעו מדבריה, חיזקו אצלי את התחושה כי התהליך הטיפולי עשוי להצליח.

סיגלית היא אישה כבת 30 , נשואה ואם לשני ילדים קטנים. חייה התנהלו על מי מנוחות עד שערב אחד, לאחר שהשכיבה את ילדיה, החלה לחוש לחץ בחזה ותחושה שהיא מתנתקת מהגוף שלה. לאחר כמחצית השעה התופעות הללו שככו, אך סיגלית לא נרגעה ופנתה למחרת לרופא המשפחה. היא נשלחה לבדיקות שונות ולא התגלה שום ממצא רפואי. עקב כך, היא נשלחה לפסיכיאטר שאבחן כי סיגלית סובלת מהתקפי חרדה. הוא הציע לה לקחת תרופות, אך היא העדיפה לנסות להתמודד בדרכים אחרות.

השלב הראשוני בטיפול התמקד בסיוע לסיגלית לבטא את הפחדים והחששות מהמצב בחדש שנוצר. כמו כן, סיגלית, כמו אנשים רבים הסובלים מחרדה, ראתה בחרדה כאויב, שיש להפטר ממנו הכי מהר שאפשר.
"איזה דימוי את רואה לנגד עינייך בהקשר לחרדה?"
"אני רואה זאבים שחורים וגדולים רודפים אחרי ילדה קטנה ומפוחדת, ככל שהילדה בורחת הם מגבירים את קצב הרדיפה"
"איזו תמונה מייצגת בעינייך את המצב אליו היית רוצה להגיע?"
"בתמונה האידיאלית הילדה נמצאת לבד ללא הזאבים"
"איך את רוצה שזה יקרה?"
"הייתי רוצה שתבוא ילדה גדולה להגן עליה ולגרש את הזאבים"
"נסי לראות תמונה זו בדמיון, מה את רואה?"
"הילדה הגדולה מנסה לרדוף אחרי הזאבים ולהגן על הילדה הקטנה, אך הזאבים לא נעלמים"
"נסי לשאול את הזאבים מה הם בעצם רוצים"
סיגלית התרכזה במשך מספר דקות ואז בצבצה דמעה בעיניה. "זה לא יאמן, הם רוצים להעביר לי מסר. הם רוצים שאתייחס אליהם, שאקשיב להם, אפילו שאחבק אותם"
"את מסוגלת לעשות זאת?"
"אני מנסה, זה לא קל, הילדה הקטנה בתמונה מתקרבת אליהם לאט, פתאום אני מצליחה לראות את הפנים שלהם, הם אפילו מחייכים, הם הולכים ונעשים קטנים, זה לא יאמן. פתאום הם נראים לי חסרי אונים , אני מוכנה אפילו לחבק אותם" אמרה סיגלית בקול חנוק מבכי.

דבריה רגשו אותי מאוד. היכולת לראות את החרדה המאיימת כסוג של יצור נזקק הזקוק להקשבה ולחום הינו שלב משמעותי ביותר בטיפול. החרדה משמשת כ"פעמון אזעקה", הקורא לאדם לעצור,להקשיב ולהתבונן פנימה ואפשר לראותה כהזדמנות לשינוי ולהתפתחות ולא כאויב. כאשר כל זה מתרחש, האדם אינו משקיע משאבים במלחמה בחרדה, אלא מפנה אותם להתמודד, עם התכנים הפנימיים העמוקים שזועקים לבוא לידי ביטוי.

במהלך הפגישות הטיפוליות וביניהן, סיגלית התנסתה בתרגילי הרפיה לשם התמודדות עם התקפי החרדה. היא השתמשה בכתיבה כערוץ מרכזי על מנת להתעמת עם דמויות מעברה ועל מנת לנהל דיאלוג עם חלקים פנימיים בתוכה. במהלך הטיפול, למרות הקושי שבדבר, סיגלית השכילה להתיידד עם החלק החרדתי- זאבי שלה ולראות בו כמנוף לשינויים שהיא עוברת. בסיום הטיפול סיגלית אמרה כי היא חווה הקלה משמעותית בסימפטומים החרדתים בפרט ובאיכות חייה בכלל. המשפט המרגש ביותר שלה היה:"גיליתי על עצמי שאני אדם טוב,שבוחר בטוב, רוצה להגדיל את הטוב ורוצה לעשות טוב לאחרים.