טיפול זוגי ומשפחתי

הבן האישה והגבר

רינה ושמואל נכנסו לחדרי בנחישות. הם התיישבו אחד מול השני ולא יצרו ביניהם קשר עיין.
"באנו לכאן בגלל הילד שלנו, חגי. הוא לא נותן לי כבוד" אמר שמואל. "את חייבת לעזור לנו לפתור את הבעיה עם הילד, אם זה יסתדר הכל יהיה בסדר, נכנסה רינה לדבריו. פנייה זו הנה שכיחה בקרב משפחות הבאות לטיפול. ישנה פנטזיה שאם "יטפלו" בילד, בעיות המשפחה תיפתרנה.

במהלך הפגישות הראשונות עם הזוג התברר כי כל אחד מהם נשוי בשנית. רינה התגרשה זמן קצר לפני שנישאה לשמואל. חגי בן ה-9 הוא בנה היחיד מנישואיה הראשונים. לשמואל שלושה בנים בוגרים מנישואיו הקודמים. לבני הזוג יש ילדה משותפת בת 5. רינה ושמואל הרבו לדבר במהלך הפגישות ואף נכנסו בתכיפות אחד לדברי השני. הם דאגו להבהיר לי כי בזוגיות שלהם אין שום בעיה. מדבריהם עלה כי חגי מתנהג לעיתים בחוצפה כלפי שמואל וזה מערער את המערכת המשפחתית. בפגישות הראשונות רינה ניסתה להציג חזית אחידה עם שמואל, אך במהלך הפגישות עלו אי הסכמות ביניהם. רינה טענה כי שמואל קשוח מדי עם חגי . שמואל העלה את הנקודה שרינה לא מגבה אותו מספיק מול הילד. באופן זה הדיון הוסט מהבעיות על "הילד" לקשיים בתוך הזוגיות. בו בזמן, בני הזוג דאגו להבהיר לי מדי פעם כי אין להם בעיה בזוגיות.
מתוך חילופי ההאשמות בין בני הזוג עלתה סוגיה מרכזית של חוסר אמון ביניהם. היא חשדה בנאמנותו כלפיה והוא ביכולת שלה לגבות אותו. מצב זה של האשמות הדדיות שכיח מאוד בטיפול זוגי. כל אחד מבני הזוג סבור כי אם האחר ישתנה הבעיות יפתרו. המטרה בטיפול היא לסייע לכל אחד מבני הזוג להתמקד בעצמו, ברגשותיו, חששותיו, חולשותיו וכוחותיו. ככל שזה קורה ישנן פחות ציפיות מהאחר וכתוצאה מכך, פחות האשמות הדדיות ועימותים.

עבדתי עם כל אחד מבני הזוג בנוכחות השני, על ההיסטוריה המשפחתית של משפחת המוצא שלו. התברר כי רינה איבדה את אביה בגיל צעיר באופן פתאומי. היא חוותה את המקרה כטראומה נוראית ומאז באופן בלתי מודע איבדה את אמונה בעולם הגברי. היא השליכה חוסר אימון זה כלפי בעלה הראשון וכלפי שמואל. בן הזוג היווה עבורה חשוד פוטנציאלי מהצעד הראשון. כל ניסיון של שמואל להפגין את נאמנותו ואהבתו נחסמו ב"קיר החשדנות" של רינה. עבודתי עמה התמקדה בהעלאת הכעס, חוסר האונים והאשמה, הכרוכים במות האב. נתתי לה את הלגיטימציה להתאבל עליו ולבטא את רגשותיה. שמואל היה נוכח בחדר באתו הזמן וניכר כי פיתח אהדה לכאב אותו העלתה אישתו.

עם שמואל היה יותר קשה להיכנס לעומק החוויות של ילדותו. בעיניו, דיבור על רגשות נחשב לחולשה.
מעניין הוא, שתוך כדי העבודה עם רינה נסדקו במקצת ההגנות שלו והוא הרשה לעצמו לבטא כאב במידה מסוימת. במקביל להתמקדות בכל אחד מבני הזוג, ניסיתי לתת להם כלים התנהגותיים להתמודדות ביום- יום. לדוגמא: לא להעיר אחד לשני בנוכחות הילד, לאתר את הכעס בשלביו הראשוניים ולנסות להתמודד איתו כך שלא יתפרץ, לסייע אחד לשני בשעת חולשה ועוד.

לאחר כעשרה מפגשים חלה התייצבות משמעותית ביחסים בן בני הזוג. התרגשתי לראות את גילויי ההבנה והאמפתיה שלהם אחד כלפי השני. המריבות ביניהם לא פסקו לחלוטין, אך כאשר נתגלעו ביניהם חילוקי דעות היו להם כלים כיצד להבין את עצמם, את בן הזוג ומתוך כך להתמודד.
במפגש האחרון אמר לי שמואל:" תגידי לי איך זה שבתחילת הטיפול דיברנו על חגי, אח"כ עברנו לדבר אחד על השני ולבסוף כל אחד על עצמו. אתם המטפלים עם הטריקים שלכם" אמר בקריצה.