משכב הלידה – שלך ובשבילך

בתקופת "משכב הלידה" שואפות מערכות הגוף לחזור לתפקודן הרגיל, כשהן משרתות עכשיו גוף שכבר איננו בהריון וגם לא במהלך של לידה. החזרה הינה הדרגתית ומורכבת משינויים פיזיולוגיים ורגשיים, כשהיא נעשית בד בבד עם הצורך ללמוד ולתרגל את צרכיו ואת דרישותיו של הרך הנולד, שתלוי בשלב זה בהוריו באופן מוחלט. בין היתר, צריך לשים לב גם לשינויים ביחסים הזוגיים, בחלוקת התפקידים במבנה המשפחתי החדש ובחלק לא מבוטל של סדרי העדיפויות בחיים.

לאחר הלידה הרחם חוזרת אט-אט לגודלה הטבעי (ואל תגידו לי שצריך לומר "הרחם חוזר לגודלו", כי לא ייתכן שהרחם – סימלה המרכזי של האישה, יכונה בלשון זכר. אצלי רחם היא תמיד בלשון נקבה. נקודה.) היא מתכווצת בהדרגה ומתכנסת אל תוך האגן, כשהדבר עשוי להיות מלווה בדימום הנמשך כשלושה שבועות לערך. ההתכווצות עשויה גם להיות מלווה בכאב קל, במיוחד בזמן הנקה.

אם נעשו ליולדת תפרים באזור הפרינאום בעקבות הלידה, המקום יהיה רגיש וכואב ויידרשו לו כעשרה ימי החלמה. מומלץ להרבות בשטיפות מקומיות למניעת זיהום ולזירוז ההחלמה וכן מומלץ לקבל הדרכה כיצד להתנועע וכיצד לשבת ולקום, על מנת להפחית את הכאב ככל שניתן. לתפרים עצמם אין מה לדאוג, הם נמסים מאליהם.

ייתכנו בתקופה זו טחורים, בשל הלחץ שפעל על אזור פי הטבעת הן בתקופת ההיריון, בשל עומס משקל והתרחבות של כלי הדם באזור והן בשל הלחיצות שהתבצעו תוך כדי הלידה עצמה. ניתן להיעזר במשחות המיועדות להקלת הכאב וכן כדאי לשים לב לתזונה מאוזנת, שתכיל כמות גדולה של ירקות ופירות ושתייה מרובה, כדי למנוע עצירויות. אם ניתן, מומלץ לשלב פעילות פיזית מתונה להמרצת מערכת העיכול.

בתקופה זו כלי הדם מתכווצים ונוזלים שהצטברו בגוף נוטים להשתחרר ע"י השתנה מוגברת, מה שמביא בדרך כלל לתחושת הקלה.
להבדיל, יש "שחרור נוזלים" מסוג נוסף, הנובע מנטייה לבכי מוגבר והדבר קשור לשינויים הנפשיים והרגשיים. בעניין זה ראוי לציין כי רוב היולדות חוות, ברמה כזאת או אחרת, תחושה של דכדוך לאחר הלידה (אותו יש להבדיל מדכאון לאחר לידה, שהוא כבר רמה חמורה יותר, המחייבת עפ"י רוב גם טיפול של ממש). לעיתים היולדת חשה חוסר בטחון למשל בקשר ליכולתה לתפקד כ"אמא טובה" והיא עשויה לפתח נטייה לבכי ולהתפרצויות רגשיות, גם בעקבות דברים של מה בכך.

טיפ עיקרי לסיכום - תקופת "משכב לידה" נועדה להזכיר לך – היולדת, קודם כל את הצורך לנוח. "סיבות מוצדקות" למנוחה יש למכביר: השינויים ההורמונאליים והאחרים העוברים על גופך, ההנקה הגוזלת ממך אנרגיה רבה, השינה המופרעת לעיתים קרובות, הטיפול התובעני בתינוק מסביב לשעון ביום ובלילה ועוד ועוד.
אם מתאפשר לך, קבלי עזרה מבן זוגך ומבני משפחה אחרים, או אפילו ממי שעיסוקה הוא בתמיכה מקצועית לאחר לידה - דולה. היי מרוכזת בעצמך ובתינוקך, נוחי ואגרי כוחות כל זמן שמתאפשר, אכלי נכון וטוב והיי סבלנית, גופך יחזור לעצמו כמו שרק הטבע יודע – והאמיני בכך שהוא יודע את מלאכתו, את בסך הכול צריכה לאפשר לו זאת.
כל טוב ובריאות לרוב.