נושא תרומת האיברים עולה בזמן האחרון. אנשים מתווכחים אם לתרום או לא לתרום את אבריהם לאחר מותם. האמנם חשוב להציל חיים בכל מחיר?
מה קורה עם הנפטר אם איבריו נתרמו בניגוד לרצונו?
האם יתכן וזו הסיבה לדחיית ההשתלה?
ההיבט הרוחני - התקבל בתקשור. היום.
תרומת איברים –
תקשור
מדריכים יקרים ואהובים,
ברצוני לשאול על תרומת איברים – בעד ונגד.
אשמח לשמוע את דעתכם וגם להבין מדוע באופן אישי אני מתנגדת לתרום.
אילנה יקרה ואהובה שלנו,
שמחים אנו מאוד בעצם היום הזה לעמוד לרשותך ורשות קוראיך היקרים והנאמנים בני היכל האור (והיכלות אחרים סמויים מהעין שנמצאים איתכם!).
הנושא שהינך מדברת עליו, ולמעשה ש.ש היא שהחלה בו קשור לתהליך ההתמרה שעברת זה עתה. הוא מדבר בעצם על "ח י י ם" –
ו "מ ו ת".
זהו הנושא המרכזי של שאלתך. שואלת הינך נשמה יקרה, ובאמצעותך שואלות ומבקשות לחפש את התשובה האמיתית והנכונה – נשמות נוספות שבהדרכתך, תחת כנפיך, תחת חסותך ובנות לוויה שלכן.
מהם החיים יקירים?
החיים הינם התגלמות של ניצוץ אלוקי בפיסי.
החיים הינם מתנה שניתנת לנשמה על מנת שתבצע התפתחות, גדילה, צ מ י ח ה.
צמיחה במישור האישי, צמיחה ברובד הקבוצתי – נשמתי, צמיחה למען האלוהות כולה.
החיים הינם מסע עבור הנשמה. המסע נערך לו ב"מרכבה" המכונה היא "ג ו ף".
ומהו הגוף? אם לא מקשה אחת של איברים ומערכות המופעלות ב י ח ד, בצוותא, למען מטרה אחת: חיים.
הגוף הינו מקבץ האיברים אשר בהם שוכנת לה "הנפש" – החלק הארצי, גשמי יותר לנו לכנותו, של הנשמה. ההתגלמות המוצקה, דחוסה, "נמוכה" יותר (ואין כאן שיפוטיות אלא ניסיון להגדרת המנעד).
א כ ן, איבר מרכזי אחד שולט בכל המערכת המכונה היא "גוף" והינה כלי לנשמה. איבר זה הינו הלב. שימו לב יקירים כי לב הינו גם מרכז, עורק ראשי. "לב העניין".
הלב מזרים הינו את הדם. הדם הינו תמצית מרוכזת של סם החיים הנטמע בכל האיברים, מטעין ומניע אותם. מעין "השמן" של כלי הרכב.
כלי הרכב שלכם המורכב איברים איברים, ניתן לראותם גם כ"חלפים". לעתים חלק אחד מתקלקל מפאת חוסר תחזוקה מספקת, מפאת סיבה אחרת ("קארמתית") ויש לכם צורך להחליפו. עדיין אם תחליפו את האיבר בחלק אחר – יחיה הבן אדם ויישאר כמות שהוא.
המערכת הפיסית – נפשית-נשמתית שלו תפעל כדבעי.
ב ר ם – אם נתבונן על עניין "החלפים" מעיני הגוף שממנו נלקחו הרי שהתמונה מעט שונה היא. נסביר ונפרש אותה למענכם, יקירים ואהובים:
כאשר מגיעה שעתו של אדם לפרוש מ"הבלי העולם הזה" שהינו אכן "גשר צר מאוד" – תחנת מעבר זמני לצורך איסוף מצבור חווית /שיעורים/מבחני גדילה והתפתחות לנשמה, יש צורך בהחזרת כל חלקי הגוף/נשמה לבורא העליון. משום שהנפש מצויה לה בכל האיברים, בוודאי שבחיוניים שבהם בהם הינכם משתמשים כ"חלפי גוף" לצורך הצלת חיים, אזי יוצא מזה שאם חלק גוף נשאר בחיים – חלקיק של הנשמה נשאר עדיין במסע החיים.
הנשמה שבוחרת למות ולפרוש מהעולם – מוחזקת כאן, יתכן ובניגוד לרצונה המפורש.
אם ניתנה הרשות של האדם בעודו בחייו – הדבר הינו אחר. אכן, חלק מהנשמה והנפש ממשיכים לחיות, אך זו הקארמה של אותו אדם. להמתין עד למותו של "התאום" שלו. ללוות אותו כמדריך וכנשמה- אחות מצטרפת לחייו. מבחינה קארמתית – האדם ביצע כאן חוב גדול. שילם בגופו תמורת המשך התפתחותו. זוהי נתינה גדולה ששכר לה בהמשך הדרך.
ב ר ם – אם נלקחו מאדם איברים ללא רשות וללא הסכמה מפורשת של נשמתו, הרי שהדבר יגרום לה לצער רב.
הנשמה ממנה נלקחו האיברים שלא ברשות תנסה להשביתם. מבחינת החולה – תהיה "דחיית האיברים" וההשתלה לא תצליח.
יש צורך בבקשה מהנשמה לקחת את האיברים להשתלה. גם אם האדם אינו עוד בחיים, יש צורך לתקשר עם נשמתו ולבקש את רשותה להשתמש ב"חלקי החילוף" שלה, הנושאים את התדר והטביעה האנרגטית ש ל ה.
עליכם להתייחס בכבוד רב אל "איברים" ולא להתייחס אליהם כ"חלקי חילוף" מכאניים בלבד, דבר שרבים וטובים עושים זאת.
על החולים ליצור קשר עם התורמים שלהם, אכן שאינם כבר "בגוף", לבקש את רשותם, להתאחד עם נשמתם.
מעתה הם נחשבים ל"נשמה כפולה". גוף אחד המכיל הוא שתי נשמות.
בוודאי תוכלו להבין כי ישנה לפעמים התאמה וסנכרון בין הנשמות. לעתים, זהו חוזה נשמתי – קארמתי שניתן ביניהן לפני תחילת החיים הנוכחיים. ב ר ם, לעתים נעשים צירופים בלתי אפשריים, בלתי מתאימים שדינם להידחות.
לסיכום עמדתנו:
אנו בעד הצלת חיים. אנו בעד הצלת חיים לא בכל מחיר. אנו בעד השתלת איברים אך כאשר הדבר נעשה בהסכמת התורם – בעודו בחיים, או לחילופין, על ידי תקשור עם נשמתו.
אנו בעד תיאום אנרגטי ורוחני שייעשה לאחר ההשתלה בין שתי הנשמות המאוחדות בגוף.
אנשים שאינם מוכנים לתרום את איברי גופם, הדבר נעשה מכמה סיבות:
א. אפשר והם מפחדים לחשוב על העתיד ועל המות.
ב. אחיזה בגוף שלהם ובחיים עצמם.
ג. פחד מהלא נודע
ד. אינסטינקטים קיומיים עתיקים – חניטת הגוף כתנאי הכרחי להמשך מסע הנשמה.
ה. רצון שהמות יהיה תום המסע. לא להשאיר כל "עקבות קארמתיים" אחריהם. סיום מוחלט.
יש לציין כי אין לשפוט ואין לדון לכף החובה אנשים שמתנגדים לתת את איבריהם, כמו גם אין באמת צורך לשבח ולהלל את אלו שכן מסכימים לתרום את איבריהם.
בחירותיכם הן שלכם והן מכובדות על ידי הרוח.
ד ע ו לכבד את האיברים והבינו כי החיים נמשכים בהם של הנפטר.
אור ואהבה
תודה על השאלה החשובה,
מדריכי השלום והאחווה הלבנה
ומלאכים בשירות השם