מחדר הטיפולים למציאות החיים - ילדי PDD

מחדר הטיפולים למציאות החיים


התחבאתי בחדר, אבל שכחתי איפה.
בארון אינני
ולא מאחורי הווילון.
גם לא במבצר הגדול בין רגלי השולחן.
הראי ריק ממני.
לרגע נדמה לי שאני בתמונה על הקיר.
באחד הימים אם יבוא מישהו ויקרא לי
אענה ואדע: הנני.
(פגיס. 1991)


חדר הטיפולים מהווה מקום שבו אפשר לגלות ולהתגלות בדרכים הטיבעיות והראשוניות ביותר.כמו אם ותינוק, אנחנו משחקים: "קוקו", "סבתא בשלה דייסה", משחקי בובות, משחקי קולות, כדורגל, כדורסל, קלפים, תופסת או חיקויי גוף ותנועות. לעיתים אנחנו בונים מצבים ודמויות מתוך סרטים, סדרות טלוויזיה, אנחנו הופכים להיות הדמויות (ובסוף כל מפגש חוזרים להיות כאן ועכשיו).
אנחנו משחקים במודעות ובכוונה רבה, לא מתוך המחשבה שהילדים שלנו אינם מסוגלים לעשות משהו בוגר יותר מבחינת היכולת הקוגנטיבית והגופנית שלהם, אלא מתוך ההבנה שהילדים שלנו מצויידים ביכולות שונות ליצירת קשרים בין אישיים ותוך אישיים וחלקם עדיין מחכים לגלות ולהתגלות.

ה"התגלות" כמוה כבניית ה"עצמי", מי אני, מה אני חושב, מרגיש, מה אני רוצה, מה אני לא רוצה, מה נעים לי ומה לא נעים לי, מה מעציב אותי, מה אני צריך, מה כואב לי....ומתוך התגלות "האני", מגיעה גם התגלות האחר, זה ש"אינו אני".
המשחק הוא הזמנה לקשר – בוא אלי, אני רואה אותך, אתה נראה! – הוא פנייה אל החלק הויטאלי של כל אחד ואחד מאיתנו: היכולת לצחוק, לרקוד, לשחק, לספר סיפורים, לחלום...
המטפל הוא שמחפש ויוזם את ראשית הקשר, מחפש כל דרך למבט, מגע, מתוך אמונה פנימית עמוקה שאין אדם שאינו רוצה קשר, או כפי שניסח זאת וילפרד ביון "איני מטיל ולו שמץ של ספק בצורך של משהו באישיות ליצור מגע עם איכות נפשית" . משנמצאה הדרך לקשר, מתחיל להיבנות האמון, הרצון והצורך. מתאפשר מקום למשחק, נוצר המרחב המשחקי שבו יש חזרתיות לצד הפתעה ושוני, עם המשחק מתאפשרים הצחוק והשמחה ומתחיל להיווצר סיפור, סיפור שבסיסו בקשר והמשכו בפתיחת שביל לעולם הרגשי.
במשחקים ובמפגשים, אנחנו מנסים לשהות במצב מסויים, בדמות או סיטואציה. לנסות להאריך בחוויה של להיות, להרגיש. למלא ולתמלל את פס הקול הרגשי, שלעיתים אינו קיים, לעיתים הוא קרוע או מנותק ולעיתים הוא חזק מדי ומערפל את כל החושים האחרים.
חדר הטיפולים הוא מקום להיות, להיות אני, אפילו אם ה"אני" הזה אינו ברור ומוגדר, אם אין לו גבולות ברורים או רגשות מובחנים, אם אין לו עדיין קול, מילים או יכולת ביטוי ברורה ונהירה. חדר הטיפולים הוא מקום שתפקידו לנסות ולבנות את עולם הרגש, את יכולת הביטוי הרגשי, את הסיפור הפנימי, את הקשרים הבין ותוך אישיים, וכל זאת תוך משחק צחוק וחוויות חיוביות שמחזקות ומעודדות את הצורך לגלות ולהתגלות, את הצורך בקשר.

נורית גפני
תרפיה בהבעה ויצירה דרמה וסיפור M.A
מנהלת "הבית בקצה הכפר" – קליניקה לטיפול רגשי באמצעות הבעה ויצירה