אינסטינקט מולד, או ידע מניסיון קודם?

אינסטינקט/מולד או ידע מניסיון קודם?
מתוך ספרו של זיו מאיר: "גלגול נשמות-כל הסודות הכמוסים"
עד לא מכבר נחשבו תינוקות רכים ליצורים חסרי אונים לחלוטין, הנעדרים כישורים בסיסיים חיוניים לתפעול הסביבה והמבלים את רוב זמנם בשינה, אכילה ובכי. הם נתפסו כחומר גולמי המחכה לעיבוד. אולם, החל משנות ה- 60, הודות לטכניקות ניסוי חדישות, התברר כי תינוקות מגיבים לסביבה הרבה יותר מוקדם מכפי שהניחו קודם לכן.
תינוקות נולדים כשחושיהם מתפקדים: הם רואים, שומעים, מריחים וחשים טעם. אולם בשל אי בשלות המערכת העצבית, הן הקליטה החושית והן התפיסה מוגבלות יחסית.
ראיית היילוד איננה חדה. אין הוא רואה היטב למרחק הגדול משני מטרים. יכולתו לשנות מוקד או להתאים את הראייה למרחקים משתנים מוגבלת למדי, כך שרוב העצמים נראים לו כמטושטשים, במיוחד אלה הקרובים מאוד או הרחוקים מאוד. יש לו ככל הנראה מוקד קבוע במרחק של כ- 20 סנטימטר. גם יכולתו להשתמש בשתי העיניים בו בזמן, כך שיסתכלו באותו עצם, דלה, וייתכן שהוא רואה כל עצם כפול.
ראיית הצבעים של היילוד אף היא מוגבלת בשל אי הבשלות של הרשתית. יש לו מעט מאוד מדוכים (אותם תאים בקשתית הרגישים לצבע), לכן אינו יכול לדוגמה להבחין בין אפור לכחול.
עם זאת, היילוד מסוגל להבחין בין אפור לבין ירוק, אדום וצהוב. בתוך חודשים ספורים חל שיפור ניכר בכישוריו: בגיל חודשיים הוא כבר מסוגל להבחין בין כל הצבעים ובגיל ארבעה חודשים הוא כבר מעדיף צבעים מסוימים על פני אחרים, בדומה למבוגרים.
מספר המחקרים על שמיעה ועל תפיסה שמיעתית אצל התינוק מועט בהרבה מאלה שעסקו בראייה. בדרך כלל נמדדו בניסויים אלה השינויים בקצב הלב והנשימה בתגובה להשמעת צלילים מסוגים שונים. מניסויים אלה עולה, כי התינוק מסוגל לשמוע מרגע הלידה. הוא יכול לאתר את מקור הצליל (מפנה את ראשו לכיוון שממנו בא הצליל) ולהבחין בשוני בתדירויות של קולות שהושמעו לו. צלילים שתדירותם גבוהה נוטים להביא תינוקות לאי שקט ולבכי, וצלילים שתדירותם נמוכה מרגיעים. אולי בשל כך בכל העולם נוהגים לשיר לתינוקות שירי ערש. תינוקות אף מעדיפים את קול האדם על פני קולות אחרים והם מסוגלים להבחין בין קולותיהם של אנשים שונים.
החושים האחרים נחקרו עוד פחות מחושי הראייה והשמע. עם זאת ישנן עדויות לכך שהם פועלים מלידה, הגם שאינם מפותחים ומשוכללים בראשית החיים. הם מגיעים לידי בשלות בתוך פרק זמן קצר למדי, עד גיל חצי שנה בערך.
התפיסה כרוכה בארגונם של נתוני החושים ובהבנתם ומכאן שהיא מצריכה בשלות עצבית מצד אחד ולמידה מצד שני. שתי אלה חסרות במידה זו או אחרת לתינוקות קטנים, ומכאן השוני בין תפיסת הילד לתפיסת המבוגר.
אולם למרות השוני הזה, מגלים תינוקות צעירים מאוד סימנים ראשוניים של כישורי תפיסה הטבועים בהם, כנראה, מלידה. למשל, תינוק בן ימים ספורים מסוגל לעקוב אחר נקודות אור נעות, כלומר הוא מסוגל להבחין בצורה גסה לפחות בין דמות לרקע. כאשר מציגים בפני תינוק בן חודשיים תבנית או מסכה מתנועעת הדומה לפני אדם- הוא מגיב בחיוך: כאשר, לעומת זאת, מוצגת בפניו צורה שאינה דמוית פני אדם, אין הוא מגיב כך. מתגובותיו של התינוק למראה צורות דמויות פנים אפשר להסיק שהכושר להבחין בפני אדם מבין עצמים אחרים הוא מולד.
אכן הקשרים ברמה זו ניתנים להסבר והבנה אולי במסגרת כושר מולד המתפתח אט אט עם הגיל, אולם מחקר מענין ומפורסם הוא של אלינור גיבסון, שבדקה אם קיימים כישורי תפיסה מולדים.
גיבסון חקרה את התנהגותם של תינוקות ליד "צוק לכאורה". תינוקות בני שישה חודשים הונחו במרכזו של מתקן מלבני עשוי זכוכית כבדה. מתחת למחצית המתקן הוצמדה תבנית של ריבועים שחורים ולבנים דמוית לוח שחמט, מתחת למחצית השנייה הונחה אותה תבנית, אך בעומק של מטר בערך מתחת לזכוכית. הפרשי הגבהים בין תבניות יצרו אשליה של עומק.
כאשר עמדה האם ליד קצהו ה"רדוד" של המתקן וקראה לתינוקה, זחל אליה התינוק מיד. אך כשקראה לו מן הצד ה"עמוק", כך שהיה עליו לחצות את ה"צוק לכאורה" כדי להתקרב אליה- סירב התינוק לעשות כן, אף שיכול היה למשש את הזכוכית ולהיווכח כי היא מוצקה ומסוגלת לשאת את משקלו. ממצא זה מלמד לדעת החוקרים כי ייתכן שתפיסת העומק היא תכונה מולדת או לפחות נלמדת בגיל רך מאוד. שכן, לולא ניחן התינוק בתפיסת עומק, לא היה ה "צוק" מעורר בו חשש, והוא לא היה מהסס לזחול עליו.
כאמור, כישורי תפיסה שונים קיימים אצל התינוק עוד מהלידה, ובחלקם מתפתחים בגיל צעיר ביותר. תינוק בן חודשיים יחייך למראה כל דמות, ואילו תינוק בן שישה חודשים מבחין כבר בין פני זרים לבין פני הוריו, הוא יחייך אליהם בלבד. כיצד מתפתחת יכולת ההבחנה הזאת?
ההשערה המקובלת על החוקרים בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית היא שהתינוק לומד לקשר בין פני הוריו לבין סיפוק צרכיו: כאשר הוא סובל ממחסור או ממצוקה כלשהם- רעב, קור, כאב- הוא בוכה, עד שמופיעה דמות אנושית המנחמת אותו ומטפלת בו. בדרך כלל יהיה זה אחד ההורים. כך מתקשרים פניהם עם אירועים נעימים, וכאשר התינוק מבחין בהם- הוא מגיב בחיוך.
אולם, אם ננסה להשוות בין התפתחות זו לבין הידע המוכח העולה מניסויה של גיבסון מעלה"הצוק", האם הניסויים והמסקנות מהן דומות? האם תינוק שבקושי מצליח לזהות את פני אימו לאחר כ- 6 חודשים לאחר שהוא רואה אותה כל חיו מיום היוולדו, משול לזיהוי של עומקים? לתפיסת מרחק? גובה? עומק? האם ידע זה של עמוק, תהום, מסוכן, יכול להיות משול לזיהוי של אדם אהוב אותו הוא רואה מספר פעמים ביום מיום היוולדו לעומת "צוק" אותו הוא רואה לכאורה בפעם הראשונה בחיו?
ברור שבמקרה ה"צוק" דרוש ידע, ניסיון קודם, הכולל ניתוח נתונים המבוסס על נסיון קודם. מהיכן שאוב אם כן ידע זה? את התשובה לכך ניתן למצא בהרחבה בספרי "גלגול נשמות" כל הסודות הכמוסים.