יציאה מעבדות לחירות - האם אנו עדיין עבדים מודרנים?

יציאה מעבדות האגו לחירות הנשמה – לחג הפסח.
אילנה בהט

האם טבוע בכם עדיין "גן העבדות"?
האם אפשרי כי הינכם עדיין עבדים שאינם יודעים שהם כאלו?
מהי למעשה ההגדרה ל "עבד"?
"עבדים מודרנים".

מוזמנים לבדוק – האם אתם עבדים או בני חורין.

"עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח." (מתוך ההגדה של פסח)

יציאת מצרים מסמלת את היציאה מעבדות לחירות. כל סיפור בתנ"ך מכיל את ה"פשט" – הבנת הדברים כפשוטם וכלשונם, ואת ה"דרש" – דברים נסתרים שמתחת לפני השטח.
הידע הרוחני, הפתוח לפנינו בתקופה זו של העידן החדש, מכיל עמו מפתחות לפענוח המציאות שלנו. בממד בו אנו חיים כאן,"ספירת מלכות", אנו מצויים בממד של חומר. הדברים כאן הם גם "מציאותיים", וגם בו בעת סמליים.

מהי עבדות? הבה נגדיר לעצמנו תחילה מהו "עבד".

עבד הינו אדם שכפוף לחלוטין לרצונו של אדם אחר, האדון שלו.
עבד הינו אדם שמצופה ממנו לעשות כל מה שמצווים ופוקדים עליו.
עבד טוב הינו אדם כנוע, צייתן, ממהר לבצע פקודות.
עבד טוב הינו אדם ששותק ואינו מבטא את רצונו האמיתי. הוא אדם שכיבה את חלומותיו. הוא אדם שנכנע לחוקי המציאות – לעבדות.

השלב הראשון של העבדות הינו מצב של חוסר אונים, אזלת יד, שיתוק. מלווה אותו תחושה של רחמים עצמיים, דיכאון עמוק, ייאוש שנובע מאובדן התקווה, תסכול, מרירות, רגשות בושה, תחושת אשמה. כל אלו מסתכמים בפסיביות ובהבנה שיש לציית לחוקי האדון.

בשלב השני של העבדות יתכן והעבד יתחיל לערער על מצבו. הוא יפתח תחושות של כעס, שנאה, טינה, קינאה באדון. הרגשות העזים יגרמו לו למחשבות כיצד הוא יוכל לשנות את מצבו הקשה. כיצד יוכל לברוח ולהימלט מגזירת העבדות. הוא מפתח תקווה וחלומות להיות בן-חורין, לצאת אל החופש.

רגשות של כניעה לגורל ופסיביות יגרמו לאי- עשייה חיצונית אך למלחמה פנימית וליצר הרס עצמי.
רגשות לוחמניים וצורך לשינוי יגרמו לעשייה חיצונית שתנסה לשנות את הקיים. המלחמה הפנימית תהפוך למלחמה חיצונית.

בשלב השלישי העבד יוצא לחירות באופן פיזי. נשאלת השאלה: האם באמת זנח את האמונות הכובלות שלו שמלכתחילה גרמו לו להיעשות עבד? האם באמת השאיר מאחוריו את "דפוס הקורבן" שגורם לו להיות חסר ישע, בעל רחמים עצמיים ופחדים שמנווטים את בחירותיו?
או שמא היציאה לחירות הינה סמלית בלבד ומבטאת את רצונו, אך אינה אמיתית ושלמה עדיין. אדם שיוצא לחירות נדרש לשנות את כל האמונות שלו.
לא בכדי הצטווה משה על ידי אלוהים להשאיר את כל דור המדבר ארבעים שנה במדבר. היה זה דור שגדל על אמונות ודפוסים העבדות.


התזה העיקרית של העידן החדש מדברת על כך, שאנו יוצרים את המציאות שלנו !
אנו אחראים, לכל מה שקורה לנו, גם אם בדרך כלל,באופן לא מודע. אחריותנו הינה לגבי הרובד האישי של כל אחד ואחד מאיתנו, כמו גם להיבט הציבורי, של כלל העולם.

אנו יוצרים את כל מה שקורה לנו על- ידי חומרי הגלם האנרגטיים שבתוכנו:
אמונות, מחשבות, רגשות. כל אלו הינם אנרגיות פנימיות, אשר ממגנטות אליהן מהיקום את התדרים המתאימים אליהן.
לדוגמא:
אם הנכם בעלי חשיבה שלילית ופסימית במובהק, אינכם נותנים אמון באנשים, אינכם מאמינים בעצמכם, אתם בטוחים שכולם מנסים "לסדר" אתכם, שאתם פשוט קורבן חף מפשע של נסיבות – אזי אתם ממגנטים התרחשויות מתאימות ובני אדם מתאימים לאמונות שלכם. להבדיל, אם הינכם אנשים בעלי חשיבה חיובית, אופטימיים ויש לכם אמונות חיובית על בני אדם ועל העולם בכלל, אתם תמגנטו לעצמכם בני אדם נפלאים שחושבים כמוכם. אתם תיצרו לעצמכם שלל הזדמנויות שיוכיח את האמונה הבסיסית שלכם בשפע.

את המציאות אנו יוצרים כאמור על ידי האנרגיה של עולמנו הפנימי. כבר נאמר "סוף מעשה – במחשבה תחילה". כל מעשה שעשיתם אי- פעם בחייכם נבע ממחשבה, שקדם לה רעיון כלשהו. גם כל מה שרציתם לעשות, אך נמנעתם מכך משום שפחדתם, התוצאה אף היא הינה יצירה שלכם.

אנשים אינם מודעים לכך, כי בנוסף לאמונות המודעות שלהם, הם מכילים בתת- המודע שלהם כל מיני סוגים של אמונות שונות. הן אחראיות ליצירת המציאות ומשפיעות על התגשמות, או לחילופין אי הגשמה של כוונה ליצור במודע. מקורן של אמונות אלו בזיכרונות הטבועים בנו. הם מוטבעים בדי.אן.אי שלנו ונוצרו כתוצאה מהתנסויות שלנו ושל אבות אבותינו בתקופות חיים שונות.

אמונות של עבדות עדיין מוטבעות בתוכנו עוד מתקופת העבדות במצרים.
כל מצב חיצוני – מושפע ממצב פנימי. לדוגמא:
עבדות חיצונית – מסמלת עבדות פנימית.
מלחמה חיצונית – מסמלת מלחמה פנימית, בינינו לבין עצמנו.
יציאה ממקום של עבדות – מסמלת ביצוע של הרצון לחופש.


כיום אפשר להגדיר סוגים שונים של עבדים:
עבד של הזמן, עבד של המוסכמות, עבד של האופנה, עבד של החברה.

המאפיין את העבדים המודרניים הינו: דפוס של קורבן. דפוס זה מכיל אמונות של אוזלת יד, חוסר אמונה. קיים חוסר הבנה כיצד אנו אחראים ליצירת המציאות, כיצד ברובד העליון שלנו יצרנו את כל ההתנסויות שלנו. דפוס זה מטיל את האשמה על גורמים חיצוניים – על אנשים אחרים שפגעו בנו, הכזיבו, בגדו, נטשו. האשמה מוטלת גם על החברה כולה וננקטות האשמות כמו: "אנו חיים בחברה אלימה", "כל המדינה מושחתת", וכדומה. כ- ו- ל- ם אשמים!!!!
אנו בטוחים שאנו צודקים בפרשנותנו על המציאות. אנו מרגישים כי רק אנו חפים מפשע, מסכנים," פראיירים" אולי... אין ספק שאנו קורבנות של החיים "הקשים והבלתי צודקים".

לחוסר מזלנו יש לנו בעיות בכל מיני תחומים, כמובן שלא באשמתנו:
הבריאות מתדרדרת, הזוגיות נפגעת, מערכות יחסים נפגעות, מצבנו הכלכלי לא מספק, בלשון המעטה. לעתים, אנו חושבים שהפתרון הקל ביותר הינו פשוט לברוח מהמדינה הזאת ולעבור לארץ אחרת, שבה נוכל להיות חופשיים להגשים את חלומותינו. אנו מתכננים "לרדת" ובזים בסתר לבנו ,או מרחמים, על כאלו ש"עושים עלייה".


האם יתכן והחלפנו את ה"אדון" החיצוני בנוגש עבדים פנימי? האם יתכן ועדיין אנו כבולים ומושפעים מזיכרונות היותנו עבדים במצרים?

הרגשות הנלווים ומאפיינים את הדפוס של הקורבן, שנעוץ בחוויית העבדות הינם:
א. רחמים עצמיים.
ב. כעס.

הכעס מופנה אל הגורמים החיצוניים וגם אל עצמנו. אנו שופטים ומבקרים את עצמנו על - פי קריטריונים חיצוניים נוקשים מאוד.
אנו הופכים להיות האדון האכזר של עצמנו. אנו רודים ונוגשים בנו ללא הרף, בלי רחמים. אנו מפתחים קול פנימי של "רודן" שגורם לנו להגיד לעצמנו בחוסר חשק ובמסכנות ש"אנו צריכים", "אנו חייבים"...להספיק לעשות, לעמול קשה, לרצות בני אדם אחרים כדי שלא יכעסו עלינו ואולי גם יאהבו אותנו.
אנו כועסים על עצמנו ומענישים את עצמנו על "חטאים" שונים שעשינו, כולל על שהתעצלנו לבצע משימה כלשהי, על ששיקרנו למישהו משום שפחדנו להתמודד עם האמת פנים אל פנים. אנו מענישים את עצמנו לא רק על מעשים, או על דברים שחשבנו שאנו צריכים לעשותם ולא עשינו אותם, אלא גם על מחשבות ורגשות "בלתי הולמים". אנו יכולים לכעוס על עצמנו גם בגלל זיכרונות מהעבר. מדוע לא נהגתי בצורה מסוימת, מדוע כן עשיתי דברים שהיום לא הייתי עושה, מדוע אפשרתי דבר מסוים?

יש לציין, כי העונשים אינם מודעים, בדרך כלל. הם יכולים לבוא לכל לביטוי בסימפטומים גופניים של מחלות שונות והרעת המצב הכללי בכל התחומים.

הכעסים הינם בלתי רציונאלים בעליל. הם נובעים כתוצאה משיפוטיות עזה וחסרת רחמים.
אין לנו צורך בנוגש עבדים חיצוני שיצליף בשוט על כתפינו. אנו מצליפים בעצמנו בדיבורים הפנימיים. אנשים רבים מקללים את עצמם ושמים על עצמם תוויות של "טיפש", "מטומטם", "אפס מאופס", "לוזר" ועוד. כמה פעמים זה קרה לכם שכך כיניתם עצמכם, בין בדיבור הפנימי ושמא גם בחיצוני?

למען האמת, אין לנו צורך באמת באויבים חיצוניים. לשם מה, כשיש לנו את עצמנו?
ב ר ם, משום שהעבדים אינם מבינים את חשיבות המחשבות והדיבור הפנימי שלהם ביצירת המציאות, הם נוטים אכן ליצור לעצמם, באמצעות דרמות – אויבים חיצוניים.
כמה קל ונעים להטיל את האשמה על אדם אחר. כמה נוח ופשוט להאשים את המדינה, ואולי את העם האחר המגלם לנו את תפקיד "האויב הרע".
כמה קל וכה טבעי לשנוא מישהו ולהרגיש צודק ואולי מסכן. לעתים השנאה מפיחה אנרגיה של עוצמה וכוח. יש איתה רווחים משניים, אין ספק.

כמה פעמים התמלאתם ברחמים עצמיים? כמה פעמים חשתם כעס לאדם אחר? כמה פעמים בעצם לא לקחתם אחריות על כך שאתם אלו שיצרתם את המציאות שלכם?
הרבה, נכון?

ישנם אנשים שמתמלאים בכעס על הרעיון שהם אחראים ליצירת המציאות. הם רוטנים בתרעומת: "אני יצרתי לעצמי את המחלה שלי?" , "אני יצרתי לעצמי את הכאבים?" ,
"אני יצרתי את התפרקות המסגרת המשפחתית שלי?", "אני יצרתי שיפטרו אותי מהעבודה ויחסר לי כסף?" " אני אחראי לביטחון הקיומי של המדינה שלי? א – נ - י" ?
הרעיון של אחריות אישית טומן בחובו עוצמה גדולה, כאשר מבינים אותו על בוריו.
האמונה הזו מאפשרת לנו להבין שאם יצרנו מצב קשה כלשהו, סימן שאם נבין את האמונות מתוכן יצרנו אותו ואת המטרה שלו – נוכל גם לשנותו.

אם נבין כיצד יצרנו לעצמנו מחלה – נבין כיצד להשתחרר ממנה ולהבריא.
דוגמא:
מטופלת אחת הגיעה אלי במצב רגשי קשה, מלווה פחדים ועם כאבי תופת בגב התחתון.
מלבד חסימות אנרגטיות שהיו לה ואשר יצרו את הסימפטומים, ראיתי את הסיבה הגבוהה מדוע יצרה את המחלה. היא עבדה שנים רבות כאחות בבית חולים. היא מלאה תפקידים מלחיצים שדורשים אחריות רבה. לאחר שלושים שנה התעייפה מכך. בנוסף, היא לקחה על עצמה רגשות אשם כבדים מדוע לא סייעה לחולים יותר מכפי שעשתה. היא סיפרה לי כי יצא לה ללוות הרבה חולים אל מותם. היא הבינה אמנם כי לא היה ביכולתה לעשות יותר מכפי שעשתה, כי נשמה בוחרת "מתי ללכת", ובכל זאת התייסרה בשל כך. היא לקחה על עצמה, העמיסה על גבה (תרתי משמע) את העצב של החולים, של בני המשפחות שלהם וכשלא יכלה יותר לסבול, הדחיקה. הדחקה זו יוצרת חסימה אנרגטית בגב התחתון.
מלבד זאת, היא התעייפה ונשחקה בעבודתה. משום שהתחנכה על חריצות וצורך לעבוד יום- יום וקשה, משום שהנשמה שלה בקשה מנוחה, מצאה פתרון. הפתרון לא היה במודע, כמובן.
היא יצרה לעצמה מצב של קושי פיזי, שהוא מאוד לגיטימי, כדי שתעבור לעבוד בחצי משרה.
כשבקשתי אותה לשחרר את רווחי המשנה של כאב הגב צחקה ואמרה:" אוי לא! אני רוצה לעבוד חצי משרה!" הסברתי לה, לאחר ששחררתי ממנה דפוס קורבן אליו לא הייתה מודעת, שמותר לה לעבור לחצי משרה. שזה בסדר, לגיטימי שתנוח. היא הבינה והחליטה לשחרר את כאבי הגב שהיו כבר ממש בלתי נסבלים.
בתום פגישתנו חשה הקלה משמעותית במצבה. היא הייתה מלאת שמחה, תקווה והחליטה להיות מודעת למציאות שהיא יוצרת ולאמונות שלה.

אישה זו הינה אחת מרבות. למעשה, כל אחד מאיתנו יוצר לעצמו את הקשיים בהם הוא נתקל כדי לצמוח דרכם, כדי ללמוד משהו, כדי לקבל רווחים משניים. רווחים אלו יכולים להיות: לגיטימציה לנוח, לחדול מלעבוד, לקבל תשומת לב, לרחם על עצמנו, לתת מוצא לרגשות שליליים ולעצב, להפנות את המיקוד לנושא אחר בחיים, להתפתח מבחינה אישית (קורסים, סדנאות, ספרים) ועוד.
הקשר בין מקרה זה לבין העבדות הינו במערכת האמונות הפנימית שגורמת ליצירת התרחישים והחוויות בחיינו.
עלינו לשאול את עצמנו מדוע אנו כל כך כפופים למוסכמות חברתיות, גם אם הן אינן עולות בקנה אחד עם המוסר וההיגיון שלנו.
מדוע אנו עבדים לצו האופנה, שגורמים אינטרסנטיים קובעים עבורנו.
מדוע אנו לא באמת חופשיים להיות מי שאנו רוצים באמת.
מדוע יש לנו עדיין צורך להצטדק, לרצות אחרים,
ללכת לפי האמת של אנשים אחרים,
לפחד מ"מה יגידו",
לרצות לא להתבלט ולהיות "כמו כולם".


בדק בית פנימי (ניקיון האביב):

הגיע הזמן שנשנה את הדיבור הפנימי שלנו ונשים לב לאמונות המנחות אותנו.
אמונות חיוביות – נשאיר. אמונות שליליות – נשחרר מעל גבנו. אמונות מתחלקות, כאמור, למודעות ואלו שבתת- המודע שלנו ואיננו יודעים על קיומן. כיצד נזהה אמונות מגבילות?
נדע על קיומן של אמונות שליליות אם בתחום מסוים בחיינו, ואולי בכמה תחומים, נחווה חוסר ומציאות בלתי נעימה לנו.

לאחר הזיהוי יכול להגיע שלב ההחלמה.
לאחר שעבד יודע שהוא עבד, מבין מה פשר העבדות, מבין את זכותו המולדת להיות אדם חופשי ולקבל שוויון מלא, הוא יכול להחליט לשנות את הסטטוס שלו.
אם אדם אינו מודע לעבדותו, אם הוא מקבל אותה כמובנת מאליה, הרי מובן מאליו כי הוא לא ייעשה כל שינוי במצבו.

כדאי ומומלץ לנו לבקש להשתחרר מדפוס קורבן ומשרידי העבדות.

כדאי ומומלץ לנו להשתחרר ממשא העבר, מזיכרונות כואבים, מרגשות אשם, טראומות, על - ידי בחירה בכך.
נוכל לבחור באופן מנטאלי ולהצהיר (גם אם עדיין איננו מרגישים כך):

"אני בוחר/ת להשתחרר ממכאובי העבר".

השחרור האמיתי ייעשה על- ידי תהליך של סליחה לעצמנו ולכל המשתתפים בדרמה שלנו.
כשאתה מתנקה מרגשות שליליים אתה חש קל יותר. כשאתה מפסיק להתמקד בכמה קשה ולא טוב לך, אתה יכול לפתוח את הלב ולחוש הקלה, שמחה, אושר.

מבחינה מעשית, נתחיל בתהליך השחרור על- ידי כך שנתחיל לשנות את הדיבור הפנימי שלנו. במקום לרדות בעצמנו "אני צריך", "אני מוכרח", נתחיל להשתמש בבחירות חופשיות: "אני בוחר", "אני פועל ברגע שמתאים לי", וכדומה.

במקום לכעוס על עצמנו, נתחיל לשבח את עצמנו ולהעניק לנו את האהבה, החום והיחס הנעים שאנו מצפים מהזולת לתת לנו.
הצהרות מתאימות לכך:
"אני אוהב/ת את עצמי",
"אני מקבל/ת את עצמי בדיוק כפי שאני",
"אני מעריך/ה את עצמי".

אינכם באמת צריכים להרגיש שאתם אוהבים את עצמכם. אין למעשה כל צורך להאמין באמת שבהצהרה זו.

זהו תכנות מחדש של תת- המודע וכל היצירות שלכם.

זהו המפתח להרגיש ראוי ולהכיל כל שפע שברצונכם שיתממש בחייכם.

כשתדברו עם עצמכם באופן הזה מספיק פעמים ובכל יום, תשתנה גישתכם הפנימית וגם אהבתכם לעצמכם תגדל.




הגיע הזמן לקחת אחריות על המחשבות שבראשנו והרגשות הנלוות אליהן. לא ניתן למחשבות שליליות ו"קורבניות" להיכנס לתוכנו. נבחר את המחשבות שיעצימו ויחזקו אותנו בעצמנו. ("הצהרות חיובית").

חיבור אל אהבה עצמית, כבוד עצמי, הערכה, אמונה, תחושת אחריות אישית, כל אלו יקדמו אותנו לקראת היותנו באמת בני חורין. אז נוכל להרגיש ולהיות חופשיים להגשים את ייעוד הנשמה הנבחר שלנו.

לאחר שהבנו מהו "עבד", מהן אמונות "קורבניות" ומהי עבדות פנימית – נוכל לבחור לשחרר אותן ולצאת אל חירות אמיתית של יוצר מודע.

נוכל לקרוא בהבנה מלאה ובשמחה את הפסוק בהגדה של פסח :
"עבדים היינו לפרעה במצרים עתה בני חורין".

מי ייתן וחג הפסח הזה יתחיל את יציאתנו האמיתית מעבדות פנימית, עבדות של האגו – אל חירות אמיתית והגשמה מלאה.



אילנה בהט – מורה רוחנית, רייקי מאסטר, סופרת, מתקשרת, מטפלת אנרגטית, שחרור חסימות בכל תחומי החיים, יצירת מציאות, שחזור גלגולים, שחרור קארמתי והתמרה. ilana@lotuscenter.co.il
טל': 050-7662055