תקשור ביהדות

מתוך ספרו של זיו מאיר "מיסטיקה מאגיה ותקשור ביהדות"
מה חדש?
יש הרואים את המתקשרים בימינו כטיפוסים הנחשבים בעלי כוחות- על, לעומת אלו הרואים אותם כסתם שרלטנים, רמאים, או במקרה הטוב סכיזופרנים שאינם מסוכנים לציבור.
כיום בעידן החדש, רבים הם אלו המשתייכים לאסכולה הראשונה, ולכן מתייעצים עם המתקשרים ופועלים במקרים רבים על פי עצותיהם, אשר לרוב מתבררות כנכונות. בנוסף לכך, הם יוצרים דרכם קשר "על-חוטי" עם עולם הרוחות ועוד. זאת למורת רוחם של בעלי האסכולה השניה, המצהירים קבל עם ועדה כי הם אינם מאמינים באותם רמאים ושרלטנים, ולעיתים אף עושים מאמצים להוכיח אותם כמתחזים (אכן לעיתים גם יש כאלו). אולם בחדרי חדרים, כאשר אותם "חסרי אמונה" נתקלים בבעיה שאין לה פתרון שכלתני, או כאשר הרפואה הקונבנציונלית הרימה ידיים ואין לה מענה, לפתע רואים את אותם ספקנים מגיחים מחוריהם בחשש, באים לכל אותם "ידעונים", מתקשרים למיניהם, שואלים בעצת רבנים, משלמים עבור קמעות, שואלים בעצת קוראת בקלפים, בקפה, בכוכבים... מבצעים בדחילו ורחימו את כל אותן הוראות עשייה של "הידעונים", אשר רק יום קודם לכן שללו אותן מכל וכל. אם כן, מה חדש?
גם הנביאים במתכונתם התנ"כית, אשר מסרו את דברי האל, נתקלו בגישה דומה לזו. לא האמינו בהם, בזו להם, רדפו אותם, ביקרו אותם, צחקו מהם, חשבו אותם למשוגעים...אולם מצד שני פחדו מהם ובודדו אותם בשולי החברה. מלכים, לעומת זאת, נועצו אך ורק בהם.
הנביא אמור היה להביא את דברי האל ולהאיר את דרכיו המוסריות של העם. הנביא לא למד תקשור בקורס זה או אחר, ולרוב גם לא רצה בשליחות קטלנית זו, אלא שהדבר נכפה עליו. לשליחות זו לרוב תמורה שלילית כפוית טובה, אשר אינה מאפשרת לו לחיות בשלום עם סביבתו הטבעית. לא לשווא היו הנביאים לרוב טיפוסים רווקים ונרגנים, עובדה שהפכה אותם להיות אנשים ממורמרים. אפילו משה רבנו, ראש הנביאים, מבקש מהאלוקים לאחר שהעם ביצע את עגל הזהב: "מחני נא מספרך אשר כתבת"...(ספר שמות ל"ב, ל"ב). במילים פשוטות, הוא מבקש פיטורין מהבוס.
גם מכאן אנו רואים עד כמה התפקיד קשה וכפוי טובה, הנושא עמו תסכול עמוק. בעוד כל אותם בעלי כוחות על-טבעיים מצליחים לחזות באמת לאחור ולעתיד, משה, הנביא הרשמי, נתון כל העת לחסדיו ורצונו של האלוקים כדי לדמות את העתיד. אפילו בלעם, אשר היה חוזה כמו נביאי מסופוטמיה החוזים בעננים, באסטרולוגיה, בקטורת ועוד, הופך לעושה דברו של אלוקים, בעוד הוא יודע עם מי הוא מתקשר, לעומת משה אשר לא היה יודע, כפי שאמרו חכמי התלמוד: "משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע..." (ספרי , סוף דברים).
כמו אז כן היום. הבעיה החלה עם נביאי השקר- השרלטנים, אשר ניצלו את המצב לטובתם. הם ידעו כי האדם תמיד יעדיף לשמוע דברים טובים, עתיד טוב, כך ישלם ברוחב לב ואף יבוא לשמוע עידוד ונחמה לעיתים קרובות. ככל שיהיה במשבר חמור יותר כן יזדקק ליותר עידוד ונחמה.
כך גם כיום אנשים מחפשים תשובות ונחמות במקרים רבים אצל ידעונים אלו או אחרים, כאשר הבסיס להליכתם אליהם נעוץ בצורך הנפשי לעזרה זו או אחרת. גם כיום יעדיפו ללכת לידעונים הנותנים עידוד ונחמה על פני אלו אשר יזהירו ויפחידו. אותם ידעונים מהעבר, כמו גם כיום, הם אנשים בעלי יכולות על חושיות, אשר מקבלים מסרים אלו או אחרים מישויות שונות, או ממדריכים שונים. אולם יכולות אלו כאמור אינן חדשות, הן היו ידועות ובעלות שימוש עוד בתקופות העתיקות. ביהדות היה להן, כמו גם כיום, שימוש רב ביותר. ביהדות קיימת הפרדה בין כוחות מיסטיים הנובעים מן הקדושה, לבין כוחות הבאים מהטומאה.

ספר הזוהר מכיר בקיומם של כוחות על טבעיים, ואיננו מזלזל בכוח עולם הסיטרא אחרא- "מאגיה שחורה", שהוא עולמו של השטן, המוכר גם בכינויים שונים כגון: אשמדאי או המלאך סמאל. כן קיימת ביהדות האמונה מעבר לכך גם בשדים, רוחות, ושאר מזיקים.
אולם מי הוא השטן? מהיכן הגיע? אם הוא כזה רע ומדיח לרשע, מדוע הקב"ה לא השמיד אותו? ובכן, התשובות לשאלות אלו נעוצות בשני גורמים בלבד.
הראשון הוא הצורך בכוחות מאזנים בטבע, והשני בחופש הבחירה הנתון לאדם.