פרק מתוך הספר זן-שיאצו,מגע במרחב

שיאצו

שיאצו הוא אומנות המגע.
הכלים פשוטים – ידיים, ברכיים, אמות הידיים וכפות הרגליים.
הכלי המרכזי שמאחוריהם הוא הגוף.
במרכז הגוף – הלב.
ובמרכז הלב – אהבה.

כלומר – שיאצו זו דרך לפתוח כל אחד עם מגע שבא מאהבה.
בתוך השיאצו יש כלים נוספים-– אחד מהם הוא עבודה עם ערוצי האנרגיה הזורמים לאורך הגוף (מרידיאנים),אחד הוא עבודה עם אזורי אנרגיה הזורמים לרוחב הגוף (ZONES)
וכלי נוסף הוא מציאת כיוון הזרימה והפתיחה (KYO).
אולם הכלי המרכזי להגיע אל כל אדם עובר דרך גופו של המטפל, דרך המרכז ודרך הלב.
יודעת אני שהגדרה זו שונה במקצת מההגדרה המקובלת ש"שיאצו מקורו ביפן והוא אומנות הלחיצה באצבעות על גבי ערוצי האנרגיה".
אולם אני מבינה כיום ששיאצו מקורו בכל אדם, בכל חברה הקשורה לטבע, לנוף ולמרחב, בכל חברה שעוסקת במגע (כלומר – כל האנושות). התרומה הסינית והיפנית הנפלאה היא ביכולת העבודה עם ערוצי האנרגיה השונים,דבר שמאפשר למגע להיות מדויק וטיפולי ולהביא לתוצאות מדהימות.
שיאצו זו אומנות הנתינה.זה עונה על מקום עמוק ביותר בתוכנו –הרצון לתת אותנו הלאה. וזה עמוק אף יותר ממה שנראה לנו לפעמים ראשוני – הרצון לקבל -
מגע, או כל דבר אחר (כסף, רכוש, כוח וכו').
שיאצו הוא פשוט. כולנו נולדנו אתו. דרך מגע באם ובאדמה למדנו את עצמנו. למדנו לקום,ללכת, לחקור ולשחק.
ולכן עלינו להיזכר במקום ההוא בפנים. במקום שהוא תמיד תמים, אוהב ונותן,ודרכו ניתן לגעת באחר.
בתוך לימוד השיאצו, אנו לומדים לעבוד בתבנית מסוימת (ביפנית – קטה). התבנית מאפשרת מגע בכל ערוצי האנרגיה,ועוזרת לנו בהטמעת האיכות, הנתינה והאהבה,כדי ללמוד לעבוד מתוך המרכז.
אולם עבודה דרך השיאצו אינה מתחשבת בתבניות, או בגבולות כלשהם – היש גבול לאהבה? לכן, לימוד הקטה הינו הבסיס. אך משהטמעת אותו – תן ליצירתיות להובילך לאלפי דרכים כדי להגיע אל כל אחד מהמרידיאנים
בשיאצו אנו לומדים לעבוד מתוך המרכז,וכשאנו שם עולים בנו רגשות, תבניות ישנות שמתנפצות, התנגדויות וכל מגוון הרגשות האנושי – כי אלו החיים. אנו עובדים בתוך הלא ידוע ולא תמיד פשוט להסכים לכך. הידוע בא מהראש, מחשיבה. הלא ידוע בא מהגוף, מתחושות, הגוף הוא החכם האמיתי. והדרך הינה חוויה רחבה וענקית שמשנה אותנו בלי שנשים לב.