כמה מילים חמות

"ופשוטים הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר, מותר לאהוב" (לאה גולדברג)

לילה במדבר. הבהוב הכוכבים נמהל בלהב אש המדורה ופתאום כמו נמזג הזהב הזה לתוכי פנימה. אני מביטה לאחור ורואה את נעמי יושבת וידה על גבי. אינני חשה את ידה. אינני חשה את גבי. חשה זהב הכוכבים והאש בי.

בוקר על חוף הים. נשפכת על החול פרוקת איברים אחרי יממה של עבודה בלתי פוסקת. אסף, תלמיד של נעמי, מתיישב לידי ומרים מעט רגל אחת שלי. גופי נינשם ומתרפה, מתרפא ממכאוביו, מתשישותו, בהינף רגל.

בוקר חורף מעונן. אני בפיג'מה מסיעה חבר לשיעור של נעמי. היא מזמינה אותי להצטרף לשיעור והתחושה - לאין שיעור…. . .
כל תא ותא בתוכי מתמלא חיים והחיים - מים חיים, מפכים לאורכי ולעומקי, מרווים צמאוני בנועם, בעונג, בשמחה גדולה.

מאותו רגע אני לומדת עם נעמי.
אז מה אם כבר למדתי שנתיים שיאצו. אז מה אם מאחורי חמש שנות לימוד רפואה סינית. עם נעמי אני לומדת לגעת בלי ל"דעת".
לגעת בעומק מתוך עומק ליבי, מתוך עמקי ליבה של האדמה.
לומדת לסמוך על שאני מרגישה, לומדת נתינה וקבלה, התחדשות מתוך יציבות והתמדה. לומדת פשטות, העזה, דמיון ויצירה בצבע ובצורה, הקשבה, התכוונות, דיוק ומנוחה.
לומדת לגעת את האהבה.



באהבה,
גוני.