ללדת בשמחה, בבטחה ובקלות!

תארו לעצמכן עולם בו נשים מחוברות לעצמן,לבריאה, לבורא... מביעות עצמן בחופשיות דרך קולות, תנועה, מגע... מנהיגות את עצמן ואת עולמן...
העולם באיכות נשית מועצמת מרגיש נפלא.
האמנם?
האמנם אנו חיות כך? האם את חיה כך?

ישנו שער-פתח דרכו אנו יכולות להשפיע על חיינו ולשנות אותם ולהשתנות דרכו (ישנם המון שערים, אך באתי להציע אחד).
עת לידה.

עת הלידה הינו שער עצום ומזכך לאישה, לטרנספורמציה אמיתית בחייה.
זה פשוט ואפשרי ללדת אחרת; אחרת ממה ששמענו ומראים לנו בסרטים ובטלביזיה, אחרת מכל מה שעובר דרך לידות הדורות האחרונים-מאז המצאת הרפואה והפקעת כוחה של היולדת.
אני מתכוונת ללידה בה החשיבות הראשונה היא להביא תינוק לעולם בשמחה עם שמירת כל הברכות איתן מגיע, ללידה בה מרכז הכובד וההנהגה הוא האישה היולדת, לידה בה האנשים המלווים את היולדת מאפשרים ועוזרים לה ליהיות כך.
ולפיכך...לידה מעצימה ומזככת הן לתינוק והן ליולדת, בשמחה, פשטות, בטחה וקלות!
לידה בינתית; מתוך בינה, התבוננות והבנה, בדרך האמצע-ביניים, בין לבין,בתאום שלם וגמור בין הלב לראש.
זו בשורה לעולם, לנשים וביחוד לנשים לפני לידתן: ניתן ללמוד כיצד ללדת, וזה תלוי מאוד ובעיקר בהלך רוחה של האישה היולדת ובמצבה הריגשי-נפשי.

אז...איך עושים את זה?
בשיעור הכנה רוחנית ללידה (ע"פ טקסט של ימימה אביטל ז"ל והמון תוספות שלי) אני מעמיקה, מלווה ומלמדת איך עושים את זה.
אעלה כאן על הכתב כמה "טיפים":

ההכרות של האישה היולדת את עצמה היא חשובה.
מהם המעלות שלי? מהו ה"יש שבי"?
אלו שתי שאלות שרצוי ביותר לשאול עצמנו להתבונן בתוכנו ולברר.
אנחנו מכינות תיק לידה לקחת איתנו ציוד לבית החולים, מי שיולדת בבית מכינה אף ציוד ללידה בבית, וכאן מתבקשת בקשה:
להכין עוד תיק לידה אחד, זו יכולה ליהיות גם קופסא או מזוודה או כל כלי אחר שיכול להכיל את כל ה"יש שבי"- את כל הדברים הטובים,מעצימים,מגדילים,חיוביים,
מחזקים שלי ושבי.
אלו יכולות ליהיות תכונות כמו: אומץ, יכולת ליהיות עם כאב, סומכת על הגוף שלי וכו... ,יכולות ליהיות אמונות כמו:אני בטוחה והעובר שלי בטוח, הכאב זורם דרכי ואני נפתחת אליו, כל ציר מקרב אותי אל התינוקת שלי.
וגם דברים כמו לדוגמא: שירה כי כשאני שרה זה גורם לי להרגיש נפלא, אולי אין לי מושג איך אשתמש בזה אך אם זה משהו שבאמת מחזק אותי ועושה לי טוב אין לדעת- יתכן ובזמן לידה יהיה לעזר רב.
את התיק הזה אפשר לדמיין, יש נשים שעורכות רשימה. זהו תיק לא קונבנציונלי נתון לדמיון למעוף של האישה היולדת...
הצידה שנמצאת בתיק הזה חשובה ביותר ליולדת, ברגעי הצורך, בעת הלידה,יכולה לשלוף משם כלים שיענו בדיוק על צרכים מסויימים להם נזקקת או על חוסר,חשש או פחד שעולה.
זוהי צידה רגשית-נפשית ורוחנית ראשונה במעלה מכיוון שכאשר הכוח והמשאבים מגיעים ישירות מן היולדת מהירות ויכולת הקליטה שלהם גדולה- כי הרי אלו כבר דברים שיש בי זה מכבר!

ומה עושים עם הדברים שמקטינים, מעכבים כמו לחץ,חשש,דאגה,פחד אי-אמונה וכו...?
מתבוננים, מזהים, עוצרים,תוחמים וממלאים!
מה???
ההסבר לפניכם:
מתבוננים- משתדלים להתבונן בעצמינו כמה שיותר במהלך הלידה (לומדים את זה בשיעור) שמים לב למה שעובר בי בגוף, במחשבות, תחושות ורגשות.
מזהים- מזהים משהו מעכב, דוגמת המחשבה "אוי הציר כ"כ כאב איך אעבור לציר הבא?", או הרגשה ש"אני לא יכולה יותר!", או "שיגמר כבר!".
עוצרים- שמים עליו פוקוס, עוצרים את כל הדברים שמתרוצצים בראש ושקורים (לא את הלידה ולא את הצירים, הכוונה היא לעצירה מחשבתית) ורואים לנגד עינינו רק את הדבר המנמיך/שעלול לעכב.
תוחמים- שוב משתמשים בדמיון ותוחמים את הדבר, אפשר לדמיין סביבו עיגול ולהזיז לצד, אפשר לשים בתוך קופסא או להשתמש בגדר דמיונית...
האמירה שמצטרפת לתיחום היא- "אני רואה אותך, זה בסדר שאתה פה אבל בבקשה לא עכשיו! עכשיו אני בלידה תתפנה ואח"כ אם יהיה צורך אטפל בך".
ממלאים- ממלאים במשהו מחזק מתוך תיק ה"יש שבי". לעיתים ישנו צורך ממשי למלא את מקום מה שתיחמנו והוצאנו ולעיתים זה פשוט קורה באופן טבעי או שפשוט מרגישים כבר טוב ואין צור למלא, ז"א המילוי בדבר מחזק נתון לצורך ולרצון היולדת.

וכדי להמחיש אתן דוגמא:
בלידה שלי התעקשתי ליהיות אך ורק בעמידה על שתי רגליים, בשלב מסויים הן כ"כ כאבו ובראשי עלו שתי מחשבות בהן התבוננתי: "אני לא יכולה יותר לעמוד על הרגליים!" ו"אם אמשיך להתעקש על תנוחת בעמידה אסיים את הלידה עם שרירים תפוסים מאוד או שפשוט אפול מהרגלים" המחשבה להחליף תנוחה לא התקבלה על דעתי ובמשך מספר מועט של צירים גדלו המחשבות על כך שאפול מהרגליים עד כדי כך שהרגשתי שאולי לא אוכל להמשיך.זיהיתי שעם המחשבה הזו אני יכולה בקלות להפוך לקורבן של הלידה, עצרתי ותיחמתי את המחשבות בדמיוני.
ואז...בין ציר לציר נזכרתי במזוודה שלי, עם יד ימין עשיתי תנועה של הרמה והרגשתי שאני ממש מחזיקה אותה...והתחלתי לשנן מתוכה את ה"יש שבי": אומץ,אמונה,הקשבה לגוף..וכו'...עד שהגעתי ל-ריקוד.
ריקוד!!! ואז ידעתי- זהו הפתרון היצרתי שלי, מעומק החיבור לגופי כשכואב לי או לא נוח בגוף אני משתמשת בתנועה וריקוד כדי לשחרר...ומאותו רגע הפכה הלידה לריקוד.
טוב, בכל זאת הייתי בלידה, ז"א שלא ממש קיפצתי ורקדתי אבל כן... באופן מסויים זה היה ריקוד ארוך ואיטי, בין כל ציר לציר- התהלכתי בחדר והנעתי ידיים ורגלים בתנועות גדולות ואיטיות שעשו לי טוב עד כי המיקוד בגוף לא נשאר רק על הרגלים הכואבות אלא גם על הרווחה של פלג הגוף העליון שאיתו בעיקר רקדתי. כן, הרגליים המשיכו לכאוב גם לאחר הלידה אבל בזמן המשך הלידה מרגע שעצרתי, זה לא הפריע לי יותר. זו אולי דוגמא "קטנה" אך אני מזכירה שכל דבר קטן יכול להפוך לפיל ולגרום לעיכוב, קושי או אי-שמחה בלידה.

ולסיום אזכיר שפנימיותה, מחשבתה, הכרתה, ליבה ורגשותיה של היולדת הם הדבר החשוב ביותר בלידה- אלו החומרים המשפיעים על הלידה ליהיות קלה או קשה, קצרה או ארוכה וכו'...
העניין העיקרי אליו אני מכוונת נשים המתכוננות ללדת הוא שהן המלוות של התינוק לעולם וזהו שער מאוד חשוב עבורו. עת לידה משפיעה באופן עצום על היולדת וכך גם על התינוק והחשיבות רבת המעלה ללדת תינוק שמור מהפרות, בשמחה עם כל הברכות איתן בא לעולם, הכרחית עד כמה שניתן ליולדת ולתינוקה,
מה שבטוח- זה אפשרי!!!
ימימה אביטל ז"ל הינה מורה רוחנית ומרפאה בחסד עליון, בעלת כושר ראייה בלתי נדלה מביאה בכתבה "הכנה רוחנית ללידה" מתכון ממשי כיצד לעשות זאת.







*התמונה צוירה בידיי פזית ים,הזכויות כולן שמורות!!! תודה.