למה לא כובע?

כדי למנוע אי הבנות, עלי לנקוט בגילוי נאות ולציין שאני אוהבת כובעים, מעצבת כובעים ויוצרת אותם לפרנסתי. מכאן שיש לי עניין אישי בחזרתם של כובעים לשימוש נרחב יותר הן באופנת הרחוב והן באופנה עילית.
הכובע הוא אביזר אופנה שימושי וקישוטי, שהיה לפנים חלק בלתי נפרד מבגדי פאר ובגדי עבודה גם יחד, וירד מגדולתו. כובעים מוסיפים ייחוד ויופי להופעה, מגנים מפגעי מזג האוויר, ניתנים להתאמה לבגדים שונים, ומאפשרים גם יצירת ניגוד והדגשה לבגדים. הם יכולים "להרים" הופעה, לחסוך בתקציב המספרה או להסוות "יום רע לשיער", והם כמובן זולים באופן משמעותי מפיאות.
רוב הנשים הישראליות שחובשות כובעים היום באופן סדיר הן נשים דתיות, שבוחרות בכובע כאחת מהחלופות לכיסוי ראש, לצד פיאות ומטפחות למיניהן, לפי נטייתן וטעמן ולפי הנהוג בזרם הדתי לו הן משתייכות. ותודה לאל עליהן. נראה שבעולם הרחב יש יחס חיובי יותר לכובעים. מצד אחד, עוד לא נמוגה לחלוטין המסורת של חבישת כובעים; ומן הצד השני, מתעורר גל חדש של חבישת כובעים ממותגים הנושאים את סמליהן של חברות אופנה מובילות (למשל, מותגים של בגדי ג'ינס ונעלי התעמלות). זרמים שונים במוסיקה הפופולרית משפיעים אף הם על חבישת כובעים: זמרי הראפ עם כובעי המצחייה שלהם, וזמרי הרגיי עם כובעי הצמר הסרוגים האופייניים להם, הפכו למובילי אופנה והשפעתם ניכרת גם כאן.
הבה וניקח דוגמה גם מן המסורתיים וגם מן החדשניים ונשיב את הכובע למקומו הנאות כחלק ממראה אופנתי כולל.