הבחירה בדרך

הבחירה בדרך

לכולנו יש את הרגעים בהם אנו שואלים "כן, אבל למה אני עושה את זה?.." .."לאן זה באמת מוביל אותי ?.."
בעבודה, במערכת היחסים, ובעיקר ביני לבין עצמי.
אני מתחיל להתעורר.זהו רגע שאין בו הבנה גדולה מדי, אלא בעיקר הרגשה.גם אם לעיתים זו אינה מובנת מדי.
שמי ניר.התלבטתי מה לכתוב כאות פתיחה למסע האייקידו המדהים הזה אותו אני חי וחווה, והחלטתי פשוט להתחיל מההתחלה.אני במקצועי מהנדס מחשבים, בוגר טכניון.כמו כל מהנדס הנמצא אי שם בין מסגרת אחת לשניה, כאשר הכל מקוטלג בראש בסדר מופתי, עבדתי במשרת סטודנט מחשבים ברפא"ל עוד בזמן בניית התואר, ושאלות רבות החלו להציף אותי.מה המטרה בכל זה? לאן זה מוביל אותי ברמה האישית?ומה יקרה כאשר באמת אני אשיג את התפקיד הבא? ואסיים את הפרוייקט הנוכחי?...ככל שנתקרב לו סוף התואר, הלכו והתעצמו הגלים המציפים, עד שביום כיפור לפני כשנתיים וחצי שנים הכל התברר לי – זה לא מוצא חן בעיני.זה פשוט לא מוצא חן בעיני! אז מה האמת? מה הכיוון?מהי הדרך?לאן באמת מועדות פניי?בא לי פשוט להתחבר למי שאני באמת ולזרוח מאושר מכל צעד שאני עושה – כי הוא בדרך שלי.
החלטתי שעם סוף התואר אסע ליפן ואלמד שם אייקידו, שהרי הם פיתחו את השיטה.למדתי 2 קורסים ביפנית במסגרת הטכניון, בנוסף לשיעורי תרבות יפן.כן, פשוט כדי להתחיל להכיר עם ותרבות אשר בקרבם ארצה לשהות זמן מה.

באותה תקופה סיימתיי כבר את שנתי הרביעית באייקידו במקביל ללימודיי בטכניון.אז כן, אייקידו זו אמנות לחימה המקבלת ומשתמשת בכוחו של היריב.ובאמת הרגשתי טוב עם האימונים, על אף שלעיתים קרובות לא כ"כ הרגשתי את האייקידו הלכה למעשה..בחיי היומיום, ואפילו על המזרון.הרגשתי הרבה טכניקה, שמובילה לעוד טכניקה ולעוד טכניקה.וכשלעצמה, הטכניקה נהדרת.וגם פה התחילו לצוף שאלות – מה הבסיס? איפה אני באמת משתמש בכוח של היריב? איך אני מיישם את זה בחיים שלי?מה האמת אליה מגיע האייקידו?
וכך, באותו יום כיפור החלטתי – אני אחפש מורה לו אני אתמסר, ודרכו אני אלמד את הדרך האמיתית של האייקידו ברמה המעשית. לקחתי מחברת ורשמתי לעצמי איפה אני רוצה לראות את עצמי בשנים הקרובות בחיי.החלטתי – אני רוצה להתמחות באייקידו.בתוך הדרך המדהימה הזו, אני רוצה להתפתח.
החבר'ה בדוז'ו (מרכז האימונים) דיברו על סמינר עם מורה צרפתי , בקרבת חיפה.החלטתי לקפוץ ולהתנסות.
כשהגעתי לאולם בכפר גלים, ראיתי כל מיני פרצופים מוכרים יותר ומוכרים פחות.ופתאום ראיתי ילד עם משקפיים, לבוש בהקאמה (מכנס יפני מסורתי).כשהתחיל השיעור נוכחתי לראות כי "הילד" הזה הוא המורה הגדול – מיכאל לוי-נוימנד, דאן 4 מצרפת.החימום היה שונה קצת, אך עדיין בקו המוכר.ובו ברגע שהתחיל השיעור, שררה נוכחותו של מיכאל על המזרון בצורה כ"כ חזקה, עד כדי מצמררת.
מיכאל דיבר על דרך.מיכאל הראה דרך באמצעות האייקידו.מיכאל דיבר על בסיס.מיכאל חי את האייקידו.
הטכניקות קיבלו לפתע משמעות אחרת.פתאום איחד אותן בסיס אחד,עליו בנויה הטכניקה.פתאום דרך קיבלה משמעות של רכות, אך יחד עם זאת אפקטיביות וחיבור לקרקע.זה כבר לא מיסטי – "יום אחד אני אהיה טוב באייקידו..".זה ממשי, זה קורה, וזה נמצא כאן מולי.כאן הצעדים הראשונים בדרך שלי למימוש אישי בתוך האייקידו.הקולות החלו להדהד בתוכי "אני רוצה ללמוד ממנו", "הוא המורה שלי".
ואז הגיעו קולות נוספים – "אבל איך?.." "טוב, הוא צרפתי.. אני צריך למצוא מורה ישראלי.." "הרי אני מהנדס, בוגר טכניון.. אני לא יכול פתאום לעזוב פרנסה טובה, דירה נחמדה בחיפה ולהתמסר כך סתם?"

הסמינר עם מיכאל היה מדהים.בנוכחות עוצמתית של מיכאל , תוך טעימה של מהות האייקידו והבסיס החזק הטמון בדרך זו, ניגשתי בסוף הסמינר למיכאל ושאלתי אותו "איך אני יכול ללמוד ממך?" כשאני חושב על זה, זו שאלה די טיפשית, בהתחשב בעובדה שברור לי שמיכאל חי ומאמן בצרפת. התשובה לא איחרה לבוא – "בוא לצרפת" , אמר לי מיכאל "תלמד ותמשיך את הדרך הזו בארץ" .ושוב הקולות הספקניים של מקום העבודה וה'יציבות בחיים' ,שאלות על בסיס ,החלו להציף אותי. דיברתי עוד קצת עם מיכאל. מעבר לעובדה שברמת אימוני האייקידו, זו הייתה חוויה אחרת מכל אימון אחר שהתנסיתי בו בעבר( כולל מורים יפנים שהגיעו להעביר סמינרים בארץ), הרגשתי שמיכאל חי את הדרך. הדרך שהוא עצמו בחר , אותה הוא בונה יום –יום, שעה שעה.
שיתפתי את מיכאל בלבטים שלי. אז מיכאל סיפר לי קצת על הרקע האישי שלו.
הוא סיפר שכמו במסורת היפנית, גם לו יש מורה בצרפת –אלן פרז' שהקים את ISTA (International School of Traditionl Aikido) , כבי"ס בינלאומי מסורתי לאייקידו תוך שימת דגש על עצמאותו של כל מורה, כמורה דרך בדוז'ו שלו . לבסוף פשוט אמר – "אתה נמצא בתחנה..הרכבת הזו עוברת פה עכשיו. אתה יכול להחליט לעלות עליה או להחליט שאתה מחכה לרכבת הבאה.יכול להיות שתבוא עוד אחת, וגם יכול להיות שלא "

הערב ההוא בכפר גלים העיר אותי.הבנתי שאני צריך לבחור.להיות ולהגיע לאן שאני רוצה, משמעו לבחור לעבור דרך בה אני מאמין לחלוטין על מנת באמת להתקדם לאן שארצה.

כחודש ימים לאחר מכן מצאתי עצמי בצרפת.בחרתי בדרך. הקולות הספקניים נעלמו.

תחילה נסעתי לשבועיים, רק כדי לטעום.משפט אחד בלבד הדהד לי בראש – "אני חי את החלום!"
ירדתי פנימה. נתתי לעצמי להיות כנה עם עצמי ופשוט להרגיש מה באמת טוב,עבורי.
בלי לעמוד בציפיות של אדם אחר, ובלי חישובי תועלת לוגיסטיים של מהנדס .

האימונים בצרפת בביקור הראשון היו מדהימים! גיליתי את דרך הרכות של האייקידו.
טעמתי מהמשמעות האמיתית של האייקידו – "דרך אישית של הרמוניה ואנרגיה".
משחזרתי ארצה, הכנתי עצמי למסע הגדול באמת – ניתוק הכבלים ונסיעה ממושכת לצרפת ללמוד את הדרך.
אמנם לא ידעתי מילה בצרפתית, אך זה גם לא הפריע לי.בעצם שום דבר לא הפריע לי.ושום דבר באמת לא עמד בדרכי.

פשוט החלטתי.

שהיתי בצרפת כשנה וחודשיים במסע אל תוך עולם האייקידו.
כחודש מרגע הגעתי פתחתי דוז'ו בקהילה היהודית בליון שבצרפת כחלק מהכשרתי כמורה בינלאומי.
בנוסף אימנתי קבוצות של מבוגרים, נוער וילדים בדוזו' המרכזי של מיכאל.
המסע המדהים כמורה החל בצרפת. בחרתי.

עם השבועות נכנס יותר לאייקידו ואספר עוד מחוויותיי המדהימות מצרפת.
כיום יש לי ביה"ס לאייקידו הממוקם במרכז הספורט הלאומי, ת"א.
עם חזרתי ארצה,הצטרפו אליי שני תלמידים מצרפת לתקופה של שלוש שנים.
בעוד כחודש אני נוסע להעביר סמינר אייקידו בליון שבצרפת באותו מרכז שגדלתי כמורה.

בינתיים...

אפשר להתרשם מאתר הבית – או target='_blank'>www.aikidolife.co.il
או ליצור קשר ל 03-9411311