תקשור - האם גם אני יכול?

מהו תקשור? כיצד הוא מתבצע? עם מי ניתן לתקשר? האם זהו ידע נרכש או יכולת מולדת? מה אומרת על כך היהדות?
אלו הן מעט מהשאלות המתעוררות אצל האדם השומע את המושג "מתקשר".

התגובות לאחר מכן נחלקות בדרך-כלל לשלוש:

"הקבוצה המתעניינת" שואלת בעיקר שאלות טכניות לגבי העניין: "עם מי את מתקשרת?" , "נולדת עם זה?" , "איך הגעת לתחום?" . אם מדובר באדם המעז מעט יותר ישאל בדרך אגב, כמתבדח, " אז בסוף, מה יהיה, אני אקבל את הקידום, או לא?"

הקבוצה השניה דוחה בד"כ את העניין באמירות מעיין: "עזבי, לא מאמין במה שאני לא רואה, הכל שטויות", או "התעסקות עם נשמות זה לא בשבילי".
אם במקרה פגשתי במתנגד מחמיר יתריס הלה כנגדי: "הנבואה בזמנינו ניתנה לילדים ולשוטים".

הקבוצה השלישית בד"כ נבוכה מעצם העלאת המושג ופוטרת אותי במין "אה" לא מחייב בתקווה שנושא השיחה יוחלף במהרה ליום יום היותר נוח.

מטרתי בסדרת המאמרים שאעלה (זהו המאמר הראשון מתוכם) להסיר את הלוט ולהפיג את ערפל המסתורין ו החשש מהמונח "תקשור".

אז בואו נתחיל...

שורש המילה תקשור הוא ק.ש.ר כלומר, יצירת קשר.
המתקשר מקשר עצמו למקור ידע כלשהו בעולם הזה או בחלל היקום והמסרים זורמים דרך מסלולי מידע אנרגטיים הפרוסים בבריאה כולה.

כיצד עולים על מסלול המידע?
פשוט – ע"י הרצון של המתקשר ו"קריאה" למקור הידע.
אם נעזר במערך התקשורת הטלפונית כאנלוגיה, נאמר כך: ברגע שמישהו בעל טלפון רוצה ליצור קשר עם חברו, הוא מחייג את המספר הנדרש. ברגע שהמספר חויג הרי שהוא כבר נמצא "על הקו", כלומר, על המסלול – נתיב המידע.
אך כפי שאנו יודעים מניסיוננו אין פעולת החיוג מספיקה ע"מ ליצור קשר. לעתים הקו תפוס, לעתים הוא כלל אינו זמין ולעתים הקו פתוח וממשיך לצלצל, פשוט אין מי שיענה לשיחה.
הקשר נוצר ברגע שבצד השני מישהו מרים את הטלפון ועונה.

האם הרצון, הקריאה וההתחברות למקור הידע מספיקים על-מנת לתקשר?
בוודאי שלא!
עצם יצירת הקשר אינה מעידה על תקשורת אלא על "קו פתוח" בלבד.
לא פעם חווינו במהלך חיינו מצבים בהם דיברנו שעה ארוכה במחשבה שהצד השני מקשיב, עד שלפתע התברר שבעצם דיברנו כל הזמן אל עצמנו בלבד.
לעתים שני הצדדים מדברים, אולם עדיין התקשורת אינה קיימת, משום שהם מדברים בשפות שונות (בפועל, ו/או תרתי משמע).

על מנת לתקשר אין די בכך שמישהו יענה לקריאה שלי בצד השני של הקו, אלא עלינו לדבר באותו התדר.

המתקשר מתחבר ברצונו לנתיב מידע מסוים ומשיח עם מקור הידע בתדר המתאים לו.

זו הסיבה שבוודאי שמעתם על מתקשרים מסוגים שונים:
תקשור עם נשמות, תקשור עם צמחים, תקשור עם קריסטלים, תקשור עם מלאכים, תקשור עם אנשים אחרים (טלפאתיה) ותקשור עם הקדוש ברוך הוא (הקב"ה) בעצמו – נבואה, או רוח הקודש, כפי שהיא נקראת בכתובים ובספרי הקבלה.

כל אחד מסוגי המתקשרים שהוצגו להלן מתחבר למקור ידע מסוים, דרך נתיב מסוים, והתקשורת מתבצעת בתדר מסוים.

איך בדיוק זה עובד? שאלה זו היא חסרת משמעות לעצם יצירת הקשר, בדיוק כפי שחוסר הידע שלנו לגבי אופן זרימת האנרגיה בקווי הטלפון הינה חסרת משמעות לעצם יצירת הקשר הטלפוני.

האם חיבור לתדרים אלו נוגד את רוח היהדות?
ידוע לנו ששלמה המלך ידע שפת החיות, יעקב אבינו ידע שירת העשבים, הבעל שם טוב זי"ע, רבי נחמן מברסלב זי"ע תקשרו עם נשמות ועסקו בתיקונן עוד בחייהם, האר"י הקדוש היה בקי בשיחת האילנות, שיחת העופות ושיחת המלאכים. רבן יוחנן בן זכאי ידע שיחות מלאכי השרת, שיחות שדים ושיחת דקלים.
ומשה רבינו היה ראשון לכל הנביאים ועליו נאמר שדיבר עם בורא עולם "פנים בפנים".

אז אם הכל בסדר, גם אנחנו רוצים, גם אנחנו רוצים להבין מה אומרות הציפורים...!
אבל איך נוכל לדעת מה הנתיב? איך נדע לאיזה מספר לחייג? ומי בכלל יבטיח לנו שמקור הידע אותו אנו רוצים יענה בצידו השני של הקו? איך נבטיח שאכן נגיע למקור הידע האמיתי אותו ביקשנו, או חלילה, יהיה שיבוש בקו או טעות במספר ונגיע למקור ידע לא רצוי, או גרוע מכך, מקור ידע שקרי? ואם יענה מקור הידע האמיתי ואכן ניצור איתו קשר, איך נתכוונן לאותו התדר?

תורתינו הקדושה, בבראשית פרק א' פסוק א' נותנת לנו את המפתח להבנת התשובות לשאלות שנשאלו.
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ."
ואחד הפירושים: אֵת הן כ"ב האותיות מא' עד ת', שבהם נברא הכל.

כלומר עשרים ושתיים האותיות העבריות אינן סימנים גרפיים בעלמא, אלא, כפי שכותב הרב יחיאל אריה מונק, בספרו "עולם האותיות", "עשרים ושתיים האותיות הקדושות הינן כוחות רוחניים עמוקים וראשוניים, הן למעשה חומר הגלם של הבריאה".
כך שלמעשה, התדר האנרגטי של האותיות הוא שפת היקום כולו.
דרך תדר זה ניתנה לנו, בני האדם, ע"י בורא עולם, היכולת לתקשר עם כל רובד שנבחר בכל מעשה הבריאה.

למה דווקא לנו ניתנה הזכות ואיך עושים זאת? על כך במאמר הבא.