תקשור עם הנשמה –

במאמרי הקודם, "תקשור – האם גם אני יכול.", סיכמתי וכתבתי שבאמצעות "שפת היקום" ניתנה לנו, בני האדם, ע"י בורא עולם, היכולת לתקשר עם כל רובד שנבחר במעשה הבריאה.
כמו כן שאלתי בסיום המאמר את השאלה: למה דווקא לנו ניתנה זכות זו?

ע"מ לענות על שאלה זו עליי לגעת בקצרה ובכלליות גדולה במבנה הבריאה והעולמות. ואתחיל לבאר ולהבהיר, בדחילו ורחימו.

חמישה עולמות ברא הקב"ה, אור אינסוף, ברצונו:
אדם-קדמון (א"ק), אצילות, בריאה, יצירה ועשיה. וחמשת העולמות יחד נקראים הוי"ה אחת.
י – עולם האצילות.
ה (ראשונה) – עולם הבריאה.
ו – עולם היצירה.
ה (שניה) – עולם העשיה.
קוצו של י – עולם א"ק. (אדם קדמון)

מכיוון שעולם א"ק הוא ברובו בהעלם ונסתר מאיתנו ואין לו אף אות שלמה שנוכל לצייר בשיכלנו, אלא רק קוצו של י , ואור אינסוף אין בו שום תמונה כלל, גם לא קצה של אות, ואף ההרהור אסור בו, אנו מזכירים בד"כ ארבע עולמות: אצילות, בריאה, יצירה ועשיה שהם כנגד ארבע אותיות הוי"ה של השם המפורש (י-ה-ו-ה), שהם כנגד ארבעה יסודות: אש, רוח, מים ועפר, שהם כנגד ארבע צורות חיים: מדבר, חי, צומח ודומם, שהם כנגד ארבעת האנרגיות באדם: חיה, נשמה, רוח ונפש . (ישנה גם אנרגיה חמישית הנקראת יחידה כנגד עולם א"ק, אך לא נרחיב בה עתה).

האדם כלול מכל העולמות וכולל בתוכו את כל היסודות, וזהו פירוש: "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו" (בראשית א'). כפי שכותב רבי חיים ויטאל בספר שערי קדושה (חלק ג' שער ב') "וזה שכתוב נעשה בלשון רבים כי כל העולמות נשתתפו בעשיתו, ואז הוא כולל צלם אדם בכל העולמות כי כולן צריכין למעשיו".

עלינו לזכור שכל העולמות מקבלים חיותם מאור אינסוף ומעולם לעולם גילוי אור האינסוף הולך ופוחת, אך באור אינסוף עצמו אין שינוי ותמורה, אלא שנוסף מעל האור לבוש עבה ועכור יותר ויותר.
ע"מ להבהיר נקודה זו נדמיין נורה דולקת כאנלוגיה. כעת נתחיל להלביש מסביב לנורה אהילים שונים. בתחילה אהיל קטן ושקוף ומעליו אהיל גדול יותר, עבה יותר ואטום יותר ומעליו אהיל נוסף, וכך נמשיך עד שנגיע לאהיל גדול, שחור ואטום לגמרי. למסתכל מבחוץ יראה הדבר שבכל פעם כמות האור פוחתת, עד שיאמר באהיל האחרון שהאור אינו דולק כלל. למרות שבעצם, באור הדולק מתחת לכל האהילים לא חל כל שינוי והוא ממשיך לדלוק ולהאיר בדיוק באותה העוצמה, אך מידת גילויו של האור תלויה במידתו ובטיבו של האהיל.

על אותה הדרך מתנהגים האורות בעולמות הרוחניים.
האור הזך והרוחני יותר הוא הפנימי יותר ועליו מתלבשים שאר האורות, בצורה כזו: הפנימי ביותר הוא אור אינסוף, ועליו אור עולם הספירות, ועליו אור מחצב הנשמות, ועליו אור מחצב המלאכים, ועליו אור חשוך ועליהם הרקיע. ובכל רקיע כל שנברא בו ותולדותיו.


ואנו נצטוונו במצוות עשה: "ודבקת בו" וביכולתנו לעשות זאת משום שאור מחצב הנשמות הוא הדבוק (הקרוב ביותר) לאור העשר ספירות (שהם לבושים לאורו של הקב"ה), אור אינסוף.


ומכיוון שבנו כלולים העולמות כולם ואנו יכולים להידבק באור אינסוף (מה שאין כך ביתר הנבראים בשאר העולמות), ביכולתנו לתקשר עם כל רובד בבריאה, למשוך שפע עבור כלל הבריאה, או חלילה להזיק לבריאה כולה.
אם נפנים משמעות הדברים לעומקם נבין שלמשפט "חייה ותן לחיות" אין בסיס מוצק, כי כל אחד מאיתנו משפיע על סביבתו בהתנהגותו, דיבוריו ומחשבותיו. האנרגיה אותה אנו מייצרים: לטוב או לרע, בפועל או בכח, אינה הולכת לאיבוד, היא חיה ופועלת ממש ומשפיעה על הבריאה כולה.

כל אחד מאיתנו המתפתח מבחינה רוחנית ומתקשר עם נשמתו ודבק בקב"ה מושך שפע עצום והופך לצינור של האור אינסוף עבורו ועבור העולם כולו.
על תקופת אחרית הימים, שאין ספק לגדולים וחכמים ממני, שאנו נמצאים בעיצומה, נאמר:
"ומלאה הארץ דעה את ה' וידעו אותי למקטנם ועד גדולם".
איך יודעים את הקב"ה, אם הוא נעלם ואי אפשר אף להרהר בו? – ע"י דבקות – "ודבקת בו",
ובדברים ד' ד' כתוב: "ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום".
אחת הדרכים להידבק באור אינסוף היא ע"י חיבור ותיקשור עם נשמתנו שהיא כפי שנאמר בספר התניא "חלק אלוה ממעל ממש".

ראשית תקשור עם הנשמה שלנו, אח"כ עם שורשה, ואח"כ עם הנשמה הכללית של עם ישראל כולו.

כיצד נוכל לתקשר עם הנשמה? כיצד נוכל להיזדכך ולהיות צינורות נקיים וזכים לאור אינסוף?
על כך במאמר הבא.