הצבתי לעצמי מטרה ליצור פסיפס של שמש גדולה מסביב לעץ הזית בחצר הבית.
האמת, שמעולם לא עשיתי בכלל פסיפס. האם אוכל לממש את החלום? באילו קשיים ומכשולים אתקל?
יומן הפסיפס מלווה את יצירת הפסיפס פרק אחרי פרק, ומתעד את המסע שלי למטרה.
יומן
פסיפס אישי
פרק א' ובו אני רוקמת חלום
כל אחד זקוק למאמן, אפילו אם אני עצמי מאמנת אחרים למחייתי.
המאמן שלי בשלב זה הוא אורן לזר. בחרתי בו ללא ידיעתו. הוא משמש בשבילי תמרור עם חץ האומר "קדימה". הוא אומר: "אמא, מה זה צריך להיות הכיכר בטון הזאת בחצר? נו כבר, מה זה עומד ככה סתם. החברים שלי צוחקים, הם שואלים אם פתחנו כאן מגרש חניה..."
בני הצעיר הוא "coach" קשוח. לא מרפה ולא מוותר. הוא תמיד מזכיר לי את המטרה שלפני. אין אצלו הנחות. עד שאני לא אעמוד על הבמה בטקס ואקבל את מדלית הזהב, הוא לא מרוצה. בשביל אורן, מדלית הזהב תינתן לי כשאסיים את הפסיפס.
המטרה שלי היא להקיף את עץ הזית בחצר בפסיפס של שמש עם קרניים בצבעים החמים כשברקע הצבעים הקרים. בדומה למדליון של גאודי בפארק גואל בברצלונה.
אנטוני גאודי היה מקור ההשראה לחזון פסיפס עץ הזית שלי.
http://www.barcelona-tourist-guide.com/en/albums-en/gaudi-park-guell/pages/antoni-gaudi-park-guell-15_jpg.html
אבל גאודי, הוא הרי יוצר, אמן כישרוני פורץ גבולות, ארכיטקט, נגר...חושב ועושה. ואילו אני? מעולם לא עשיתי פסיפס.
בעצם איך עושים פסיפס בכלל? לא יודעת. אבל אני יודעת שאני רוצה לתפוס את קרני השמש המרצדות ולהטביע אותן בפסיפס מסביב לגזע של עץ הזית בחצר שלי. מדובר בשטח של כ 10 מ"ר. לא יומרני מצידי? הרעיון הילך עלי קסם. בערב בשעת בין ערביים כשישבתי בחצר והתבוננתי בצבעים הרכים של סוף היום. הם מרגיעים את האור, נוסכים בי רוגע. רגש שמחה עם דוק של עצבות עולה בי, תקווה, אהבה והתפעמות – ידעתי שאני רוצה לעשות את זה.
הרביתי להתבונן בתמונה הזאת. פסיפס של גאודי אחד מיני רבים בפארק גואל בברצלונה. האלבום שקניתי בביקורי בברצלונה COMLETE WORKS GAUDI./ H. KLICKOWSKI היה פתוח בעמ' 139 באופן קבוע. חברים ואורחים שקפצו לביקור, נאלצו להציץ בספר. אפילו הרצף הערבי שעבד בבית השכן הוזמן לביתי לשיחה על פסיפסים ולהתבוננות בספר עבודותיו של גאודי.
הצעד הראשון שהעזתי לעשות אל עבר הגשמת החלום היה, להתעניין אצל הרצף כמה יעלה לרצף את השטח מסביב לעץ זית בבטון, שיהיה הבסיס לעבודת הפסיפס בבוא היום.
והרצף הרי הוא בעל מקצוע הרוצה להתפרנס. הוא נשא דברי חלקות והמליץ בפני שלא להסתפק בבטון בלבד, אלא לרצף את כל החצר במרצפות לבנות יפות," יהיה נקי ומסודר..." והוא גם יעשה לי מחיר טוב.
אני נאמנה לחזון שלי, עניתי בקור רוח "בטון בלבד".
כך נוצרה כיכר בטון מסביב לעץ הזית שלנו בחצר. לא ידעתי מה לעשות עם זה. במשך חודשים ארוכים אורן, הקואץ' שלי, היה היחיד שהזכיר לי שיש כאן הבטחה שטרם מומשה...