יושב עם עצמי על השטיח בסלון בבית הורי, ברקע הטלוויזיה משמיעה שירים ישראלים ... ערב רגוע ללא שום כיוון מסוים.
העיניים גולשות לציור שכבר שנים תלוי בסלון של הורי ופתאום מתחילה להיות ברורה לי מהות האדם ומה מותר הוא מן הבהמה אך מה קטן הוא מול
היצירה הגדולה.
ברגע אחת פשוט חוויתי הבנה ענקית שהאומנות היא דרך הביטוי הגבוהה ביותר של האדם, הנמצאת גבוה מעל כל הצרכים הבסיסים ומעל כל ההתעסקות בהישרדות וברבייה שנועדה להמשכיות .
טוב יכול להיות שהיצר- יצירה כן קשורים בקו מתמשך כסיבה תוצאה או מקור השראה ,אבל בכל זאת באומנות יש פעולה של יצירת דבר ,כשבעצם אין לו שום תועלת ממשית, אם יש ציור או אין ,עדין נאכל נשתה נתרבה ונשרוד .
לא משנה כמה מחקרים קראתי בעבר, עד שזה לא הכה בי אישית אני לא באמת הבנתי והפנמתי:
האדם הוא יצירה מופלאה והאומנות שמתפתחת מראשית קיומו היא בעצם יצירה שנוצרה על ידי יצירה
וכל צורכה הוא רוחני ולא שום צורך אחר.
כאן אנו נבדלים מן החיות, כאן הוא ההבדל : בציור ,במשחק ,בריקוד וכל דבר שלא באמת "צריך".
והנה תוך כדי שאני מרגיש טוב עם עצמי שאני אדם יוצר, עיני שוב נחות והפעם על הפרח באגרטל של אימי.
מצחיק שאחרי כל הטיולים ביערות אירופה וחיים בטבע האסימונים נופלים מאגרטל בסלון ילדותי .
הפרח יצירת אומנות מדהימה בו כל עלה פורש דף ציור מדהים ושונה מהעלה של הפרח לידו וכל אחד מהם הוא יצירה מופלאה.
והנה האדם ביצירתו מופלאה ככל שתהיה ,בסך הכול מחקה צורות ותבניות שהוא חווה מהיצירה הגדולה מכל - הבריאה !!!!
ניגש להביט באקווריום הקטן בסלון ,עוקב אחרי דגי הזהב מנווטים את דרכם באקווריום הקטן.
פשוט מלאכת מחשבת – כ4 סוגי סנפירים שיחדיו יוצרים איזון מושלם ואפשרות תנועה בלתי מוגבלת .
הנה אני בוהה בדגים דקות ארוכות מתפעם ממורכבות היצירה האלוהית??!!!
ואני חלק מכל היצירה הזו, אבל רק חלק .
אומנם קיבלתי את מתנת האומנות והאפשרות להבין לעומק את כל התמונה, אך אני בסך הכול חלק מהפאזל
לא טוב יותר מכל חלק אחר .
ובאיזה זכות אני אוכל דג שגם הוא יצירה מדהימה כמוני ?
מוצא עצמי מתנצל מול הדג על שאכלתי קרוב משפחה שלו לצהרים ובאמת מתחיל לחשוב איפה הגבול , איפה הגבול שלי?
בתור יהודי חונכתי שאני טוב מהגויים, אך גם אם יש לי חיבור ישיר לבורא עדיין זה לא עושה אותי יותר טוב ,רק אולי מגדיר את תפקידי.
כמו שבט לוי שהיה מתעסק בעבודת השם ,אבל לא היה יותר טוב מיהודה הנלחם באויבים פשוט תפקיד שונה,כך גם היהודי מול הגויים וכנראה כך גם האדם מול הטבע והחיות .
היכולת שקיבלנו ,אל לה לקחת אותנו למקום של בעלות ושליטה על הטבע הריסתו והשמדתו (כמו שקורה כיום), אלא פשוט הבנה, שלנו יש תפקיד אחר ויכולת אחרת מן החיות והצמחים.
עלינו להשתמש ביכולת זו כדי לשרת את התמונה הגדולה של הקיום האנושי והיקום בכלל.
והנה אני מול המחשב מנסה לתפוס מחשבות שרצות ולתעד אותן .
מרגיש ענק וקטנטן כמו מסוק אפצ’י אימתני שעובר מול הרי הגולן והטייס בפנים בטוח מנקודת השקפתו שהוא גדול חזק ומשפיע ,אך לצופה מרחוק נראה כמו ציפור דרור בשמים .
המסוק בעצם נבלע בגודל ובעוצמה האדירה של הטבע מסביבו ובתמונה הגדולה הוא לא יותר מנקודה בשמים.
עכשיו כשכמה דברים קצת הובנו לי ,איך להפוך מהבנה למעשה זה השלב הבא .
אתחיל בקטן :לתת כבוד לטבע ,לאנשים ולחיות ואולי התחיל להפנים יותר שכולנו מדהימים, כל אחד בתפקידו הוא בעולם.
הטובים והרעים ביחד מכילים את האיזון הכולל שיוצר את העולם הזה.
בעזרת הבנה והכלה זו של כולם ,אולי עוד אנשים ירצו להצטרף ולהכיל עוד אנשים ולקבל ולכבד עוד טבע ועוד חיות ומי יודע אולי באמת נרגיש סוף סוף ביחד את אותו אטום יחידי ממנו כולנו בנויים, מהווילון המקשט את הוויטרינה בסלון ועד לתאים בגוף החבול שלי מטיולים וריקודים.
ויבוא יום ונתנהג כיצור אחד גדול אשר לו חלקים שונים בעלי תפקידים שונים , כמו עיניים לראות וידיים להרגיש נמצא את תפקידנו בתוך הבריאה המדהימה הזו וננסה לשרת אותה כמיטב יכולתנו.
בכל מקרה נראה לי שממקום אישי שלי ,כדאי לשים לב
שהאומנות קוראת לי לחזור אליה ולפרוח ביחד איתה אמן.
מצורפת תמונה מהצגה שלי בפסטיבל עכו